המונולוג המלא:
בוקר טוב ליו״ר האופוזיציה יאיר לפיד
אתמול הודעת, כדרכך, בציוץ בטוויטר, אלא איפה?, שלא תתייצב לטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום העצמאות. ״הכיסא שלי יישאר ריק״, כתבת, משל הוא לא היה ריק בשנה שעברה ובעוד עשרים מקרים אחרים בהם ישבנך העצל התעצל אפילו להתיישב על כיסא בטקס ממלכתי.
טוב, נו: מה לך ולממלכתיות? בעיניך מאז ומתמיד הממלכה אינה ישראל, כי אם הארץ הפיקטיבית שהקמת עם צבא הזומבים שלך: ממלכת יש עתיד. שם אתה המלך, המולך, הקיסר, הגביר, הפריץ, הסקנד קאמינג אוף קרייסט; לאירועים של יש לפיד עם יאיר עתיד אתה תמיד מתייצב; כמו גם מקפיד לדפוק איזה סלפי חצי זחוח-חצי מבוייש, שכולו היבריס ואיזה פוזת פייק ריקה של החלילן מהמלין.
4+והלפידיסטים נוערים ונוהרים ונוהים אחריך, כאילו יש לכם שם איזו שפה פנימית ייחודית, אקס טריטוריאלית, אקס ישראלית. ואתה קורא לנו ביביסטים וכת. הבט סביבך בכנסייה שליכדת, מאז אל רון האבארד לא נראה כטירלול עצום העיניים בדברי הימים של החברה המערבית התבונית.
אבל באמת, אני חוזר על עצמי כמעט בכל פעם שאני מדבר עליך ועל מניירות הבריסטול הריקות שלך, על רטוריקת הצ׳אט ג׳י.פי.טי שלך ועל סגנונך. בדיוק באותו אופן בו כל קדנציית הקלקר התעשייתי שלך כ״ראש ממשלה״ חליפי התנהלה, כך אתה מתנהל כעת בתוארך כיו״ר האופוזיציה. אוויר חם, הבל פה ריק וסדרה של קלישאות עטופות במילים שלקוחות מיומנו של גימנזיסט שהבריז מהשיעורים החשובים באמת.
קו ישר עובר בין הצעתך המגוחכת לכונן חוקה לישראל במהלך של חודש וחצי, לבין הצהרתך אי-אז שהאופוזיציה מופקרת ולכן לא תביא לעיון הכנסת את הסכם הכניעה והמסירה המביש עם לבנון. אגב לבנון וההסכם: איך זה הולך בינתיים, יאיר? איך מתקדם ההישג האסטרטגי המרכזי שלך בקדנציית הקש שלך? מה אומרים היום ״בכירים במערכת הביטחון״ על הסיכוי למלחמה עם לבנון? אעדכן אותך שאמ״ן מהמר על מלחמה. אז אפילו החירטוט הזה שלך, שכולו היה ניסיון לגזור קופון בטוויטר, מסתמן כעת כקטסטרופה.
ועכשיו אתה מחרים את הקואליציה. קודם את האופוזיציה, ועכשיו את הקואליציה, וביום העצמאות. את מי אתה לא מחרים חוץ מאת עצמך ואת נתיניך? את ממשלת ישראל, את עם ישראל, את חללי צה״ל, את יום העצמאות, את מדליקי המשואות, את כל מוסדות המדינה.
4+באמת, לפיד, חוץ מלהחרים יש פעולה שאתה מסוגל לבצע בחיים האלה? בקריירה הפוליטית הריקה והסתמית והכוזבת שלך? קריירה שכולה שום דבר וכלום בריבוע במהות, ואז איזה חרם אד-הוקי, כדי לייצר תדמית של מישהו שיש לו דיעה על משהו. או על מישהו, זולת עצמו.
מה שנחמד, יאיר, הוא שהסקרים מספרים לך מה דעתו של מרבית הציבור עליך ועל כישוריך ועל חרמותיך. להוציא הגרעין הקשה של השפוטים שלך מרבית המרכז בורח במספרי שיא ובקצב מסחרר לבני גנץ.
משונה, חשבתי לתומי שאתה מר מרכז, איש האמצע, המאסטר של לחייך לכולם את אותו החיוך ולהרצין לכולם את אותו המבט, וללקט סביבך עוד ועוד אנשים שרק רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי, ולהרגיש עם וללכת בלי.
זה כשרונך הגדול, הלא כן? כלומר, להוציא חרמות וציוצים בטוויטר. אז מה קרה שהמרכז בורח לך לטובת גנץ העצי והאנמי? אשתדל להסביר לך באמצעות ציטוט של אייב לינקולן – ואתה הרי אוהב ציטוטים – אז הציטוט הולך ככה: ״אתה יכול לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן; אבל אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן״.
והגיעה השעה, לפיד. השעה בה רוב תומכיך בבחירות האחרונות מבינים שאין שם כלום. אוויר חם. שאתה בובה ייצוגית ושימושית של מחאה שמכשכשת בך כמו שזנב של פודל מכשכש בכלב. הרי אינך מוביל את המחאה. אהרון ואהוד ברק עושים זאת. ואינך מדברר את המחאה, כי אם אסתר חיות עושה זאת.
אז מה תפקידך במשחק, יאיר? איזו אופוזיציה אתה מוביל או מנהל? כלום ואף אחד. ואפילו המושבעים בחסידים קולטים את זה. זה תהליך שלוקח להם זמן – אחרי הכל קשה להשתחרר מכבליה של כת – אבל התהליך בעיצומו, יאיר. המסה הקריטית של הציבור שתמך בך מתאייד ומתפייד, מהסיבה שהוא קולט את מה שאני ואחרים אומרים עליך שנים: אין שם כלום ושום דבר. ואקום. וחרם, יאיר, וציוץ בטוויטר אינו תופס נפח מספיק כדי למלא ואקום.
4+אז איך שאני רואה את הדברים, יש לך שתי אפשרויות. הראשונה: להמשיך בטייס אוטומאטי עם החרמות והשום כלום ופרצופי פינוקיו בסרטונים בפייסבוק, ועל הדרך לראות את עצמך מתחרה עם מרב מיכאלי על שאריות מנדטים; או להתאפס על הרגע ולשנות מסלול. להחליף הארד דיסק באופן מהותי ולנסות, לראשונה בחייך, לנסות אשכרה להוביל ולהתוות ולהפסיק להיות השבשבת והרוח הריקה גם יחד. כי הבלוף, יאיר, הבלוף שלך מתקרב לסופו. ואני האחרון שיזיל דמעה על התרסקותך הפוליטית.
ואני האחרון שיירצה לראות בהצלחתך הפוליטית, אבל קח עצה בחינם: אמץ קצת ממלכתיות, קצת אחריות, קצת בגרות וקצת שכל. זה האופק היחיד לעצירת הדימום בסקרים.
אבל אם תחליט להמשיך לצייץ בולשיט ולהחרים כיסאות ריקים, זה גם בסדר. התרסקותך הפוליטית היא בהחלט אפקט צד מעניין של הימים האלה. ואולי הדבר הטוב היחיד שאני יכול לומר על המחאה הזאת – אין לה סבלנות לבולשיט. אין לה סבלנות להבלים ריקים. ובאשר לשאר הציבור: הוא הולך לגנץ כי הוא רוצה אחדות, פשרה, חזרה לשגרה ולממלכתיות.
4+אבל אתה מעדיף כיסא ריק בטקס יום העצמאות, מה שמלמד שאפילו מה שפעם החזיק אותך צף פוליטית אבד לך: החושים החדים לשבשב ולכזב את קולו של ההמון.
אז בוקר טוב שיהיה, יאיר לפיד. חסרונך לא יורגש בטקס יום העצמאות. הכיסא הריק שלך הוא סמל מושלם לך ולמהותך הפוליטית. אז השאר אותו ריק. ואל תתפלא אם בזמן שאתה מותיר אותו ריק, מישהו אחר יתיישב עליו ויתפוס את מקומך. כי אין ואקום יאיר. לא בטבע. לא בפוליטיקה. ולא בדעת הקהל. חרם נעים שיהיה לך. ל
א אתפלא אם היעד הבא לחרם הוא האחרון שטרם החרמת: את עצמך. ואם אני יודע משהו עליך זה שאתה בהחלט מסוגל להחרים גם את עצמך. בוקר טוב.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן
