לזכור ולא לשכוח: מעל 4 שנים, מפעיל פיני שניר את תוכנית "זיכרון מתחדש", שיזם עם חברו דרור שושן, על מנת לקרב בני נוער אל סיפורי השואה דרך הכנת סרטונים בנושא השואה ושיתופם ברשתות החברתיות: "באופן זה בני הנוער יוצרים תוכן חדש וחדשני בעולמות זיכרון השואה, בדרך ובשפה שלהם". השנה השתתפו בתוכנית 230 תלמידים שיצרו 40 סרטונים. שניר משמש כיו"ר העמותה והפעלת התוכנית מתאפשרת בזכות תמיכתם הנדיבה של חברת CBRE ישראל ושל ההסתדרות הציונית העולמית.
שניר חושב שהעיסוק בזיכרון השואה ומשמעויותיה בקרב בני הנוער השתנה עם השנים, והיום הם פחות מחוברים אליו מכפי שהיה רוצה: "מספר שורדי השואה מתמעט עם השנים ובני הנוער נחשפים אליהם באופן אישי פחות ופחות. חומרי הלימוד כמו ספרים ישנים, סרטים בשחור לבן ועוד פחות אטרקטיביים בעיניהם. האופן בו התכנים מועברים שונה מהאופן בו הם צורכים תוכן. בני הנוער צורכים היום יותר ויותר תוכן באמצעות הטלפון הנייד".
6+שניר הוא נכד לניצולי שואה, שגדל בבית בו נושא השואה דובר וסופר והקפיד בכל השנים לבקר את סבו וסבתו ביום הזה, להיות איתם ולנסות להקל על צערם: "אחיי ואני שמענו מסבתא וסבא את קורותיהם בשואה בפרטים וראינו ממקור ראשון את השפעתה עליהם גם הרבה שנים אחרי סיום המלחמה. יום השואה הוא יום חשוב ומשמעותי בחיי משפחתינו".
סבא וסבתא שלו גרו בעיר פלוישט שברומניה ובמהלך מלחמת העולם השנייה הם הופרדו: "סבי נשלח למחנה עבודה וסבתי יחד עם עקיבא, בנה התינוק, ועם אחותה נשלחו למחנה טרנסניסטריה, שזה האזור בו רוכזו יהודים ואליו הוכנס מעט מאוד מזון. למעשה – היהודים שם הורעבו למוות". לאחר זמן מה, סבו ברח ממחנה העבודה והלך כ- 100 ק"מ בשלג כדי להגיע להציל את סבתו, בנו התינוק וגיסתו, אך הוא לא הספיק להגיע בזמן.
הוא הגיע לטרנסניסטריה שבועיים אחרי שעקיבא, בנו הקטן נפטר מרעב, כשהוא בן 20 חודשים במותו. "סבי מצא את סבתי במצב נפשי קשה ובמצב גופני ירוד מאוד – פצעים ברגליה לא אפשרו לה ללכת. סבי היה אדם חזק ונחוש. הוא לקח את סבתי על הגב ויחד עם אחותה, צעדו ברגל בדרך לא דרך חזרה לעיר פלויישט בה גרו ובשנת 1950 הם עלו לארץ", מספר שניר.
6+בזמן אימונים לקראת טרק הליכה ארוך באירופה נזכר שניר בפרויקט פורץ הדרך – 'הסטורי של אווה' בו נעשה שימוש בטלפון נייד כדי לצלם סטוריז שעלו לאינסטגרם והציגו את שלושת החודשים האחרונים בחייה של אווה היימן בתקופת השואה, ואז נולד הרעיון: "בני נוער יבחרו עדות מוקלטת של ניצול שואה מתוך העדויות הקיימות ברשת, ובהשראתה יצלמו ויערכו בטלפון הנייד שלהם סרטון וידאו קצר המציג את החיבור האישי שלהם לעדות, השפעתה עליהם, והמסר שברצונם למסור".
לצערו של שניר סבו וסבתו נפטרו ולא זכו לראות את הפרוייקט, "אבל בכל פעם שאני מספר על התוכנית אני מזכיר את בנם, עקיבא הקטן, שמת בשואה וכך מנציח את זכרו", הוא משתף. בין התלמידים שהשתתפו, הייתה גם נעמי, תלמידה במגמת תקשורת בת 15 שבחרה לעשות סרטון על קרובת משפחתה, שורדת השואה טובה פריש וסיפורה המטלטל, שכן היא נלקחה מהוריה בגיל שנתיים, ניצלה מהמוות כמה פעמים, אומצה ע"י רופא יהודי ודודתה התחתנה עם אביה.
נעמי מספרת: "הפרויקט הוא חלק ממגמת התקשורת שלנו, כל קבוצה ביימה סרט. רציתי לשמח את טובה ולהזכיר לה שאנחנו זוכרים ואוהבים אותה. הסיפור שלה ריגש אותי כי כל כך הרבה פעמים הוא יכול להסתיים בצורה שונה", שכן טובה ניצלה מהמוות כמה וכמה פעמים. אחד הרגעים שהכי זכורים לנעמי מהספר של שכתבה טובה הוא הרגע בו אביה המאמץ נלקח והיא נשארה עם אימה הנוצרייה.
"היא הייתה מאוד קשורה אליו ואהבה אותו, היא אפילו לא ראתה את ההורים כמאמצים, אלא כהוריה הביולוגים". נעמי חושבת "שהדרך הכי טובה לשמור על הזיכרון זה לדבר עם הניצולים שעדיין כאן לספר לנו את הסיפורים שלהם, הכי משמעותי זה פנים מול פנים כשאפשר לדבר, זה מרגש יותר כשהאדם מולך".
6+תוכנית זיכרון מתחדש פועלת בתוך תוכנית הלימודים בבית הספר במשך חצי שנה – מסוכות ועד יום השואה, ומיועדת לתלמידי כיתות י' וי"א'. התוכנית מתחילה בהדרכה על השואה המועברת לתלמידים ע"י השותפים שלנו מבית הספר הבינלאומי להוראת השואה של יד ושם ולאחר מכן מדריכים מקצועיים מטעם התוכנית מלמדים פרונטלית וגם בזום איך מספרים סיפור (סטוריטלינג), איך כותבים תסריט, איך מצלמים ואיך עורכים בטלפון הנייד. במאי ומפיקה גם הם מטעם התוכנית מלווים את התלמידים משלב גיבוש הרעיון ועד העריכה הסופית.
6+
6+
6+