המונולוג המלא:
בוקר טוב לצופי ערוץ 14
בשבועות האחרונים כותבים לי, ולא רק לי, צופים רבים ומקוננים על כך שהערוץ מפסיק את שידוריו במהלך השבת, ומותיר את הזירה התקשורתית הטלוויזיונית לערוצים האחרים.
לטענתם, אסור לערוץ להפקיר את הזירה הזאת בסוף השבוע; והטענה היא כי לציבור הימני החילוני אין בית טלוויזיוני להתמקם בו ביממה הזאת, דבר שבעיניהם הוא טעות והחמצה.
כאדם חילוני, גם אם מאד מאמין, אני מסוגל להבין את הטענה הזאת. אבל, ברשותכם, אני סובר מעט אחרת.
א. אפשר להסתדר 24 שעות בלי חדשות ואקטואליה וקטטות טלוויזיוניות והמולת אולפנים ורחש הפאנלים. למעשה, זה בכלל בריא לנפש. אני מעריך שגם אתם תסכימו איתי.
כמובן שמי שמרגיש שאם לא יצפה גם בשישי בערב באולפן טלוויזיה נוהם וזועם, יופרעו חייו, רשאי ומוזמן לצפות בערוצים האחרים, ולדעתי הוא יישאר בחיים. אבל, כאמור, נדמה לי שאין רופא שלא ימליץ היום על לקיחת יממה אחת של הפוגה מהרעש הסואן. ונדמה לי שגם כאן אני לא טועה.
ב. האפשרות להקדיש את שישי למשפחה, למנוחה, למעט התכנסות פנימית, גם היא רעיון לא רע בכלל. למעשה, רעיון מצוין ממש. קצת ילדים, קצת משפחה, קצת ספרים, קצת הרהורים של בין אדם לעצמו ובין אדם למקום. סם חיים אמיתי, במקום עוד מנת סם אקטואליה לווריד.
2+אחרי הכל, וממילא, מי שמחובר לחדשות ולאקטואליה 24/7 יכול למצוא מענה לצורכו ברשתות החברתיות, באתרי האינטרנט ובאינספור זירות אחרות, שאינן טלוויזיה. אז לא אלמן ישראל, אם הוא ממש נרקומן של אקטואליה.
אבל הסיבה השלישית היא בכלל הטובה ביותר בעיניי: דווקא כחילוני, אשר מחובר מאד לזהותו היהודית, הדתית והלאומית, אני מוצא הרבה טעם בכך שבשבת קודש, אומר הערוץ לצופיו: ״אני שובת ממלאכה ומהמולה״.
האין זה סמלי ורב משמעות שבמדינת היהודים, ביום השבת, מוצא ערוץ אחד לנכון להפסיק את שידוריו ולעשות כבוד לשבת המלכה? האין זה מרגש ומרנין לב, הרבה יותר מאשר עוד יום של תכניות אקטואליה?
בעיניי יש בדבר הזה הצהרה משמעותית ורבת סמליות, שהערוץ שמרבית צופיו מחבקים את היהדות ומוקירים לה כבוד ויקר, בוחר באופציה הפחות כלכלית, ובוחר באופציה הפחות תחרותית, ומעדיף את קדושת השבת ואת כבודה על פני עוד יום של אולפן. ועוד יום של פרסומות. ועוד יום של טלוויזיה.
כי במידה לא מבוטלת, המאבק אשר מתנהל כאן אינו רק על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית, כי אם – יותר מכך, לדעתי – על אופייה וזהותה היהודית של המדינה הזאת. והערוץ הזה, אשר שם לנגד עיניו בכל ימות השנה לחזק את הזיקה ליהדות של יושבי ישראל, צריך להיות נאה דורש, וגם נאה מקיים.
אז אני מרוצה מאד מהשבתת השידורים בשבת, לא רק בגלל הכבוד שהפעולה הזאת מעניקה לשבת, כמו גם לציבור הדתי והמסורתי הגדול של צופינו; כי אם גם, ואולי בעיקר, בגלל שהכבוד הזה, שמעניק הערוץ לשבת, מייחד אותו ומבדיל אותו משאר הערוצים וכלי התקשורת האחרים, בנוף התקשורת הישראלית. יש בכך הרבה מקסמו וכוחו של הערוץ, בעיניי, בכלל.
2+אדרבא: יידעו צופי הערוץ כי בימי חולין אנחנו כאן כדי לעשות טלוויזיה ותקשורת ולהשתלב במפת הקולות והמראות הישראליים, אבל בשבת, אנו נחים לנו מנוחה של כבוד ושל הערכה ליום הזה, וגם לצופינו, וגם לעקרונותינו.
כי מי שצופה בערוץ הזה, אני מאמין, גם אם הוא אדם חילוני, מסוגל להבין את חשיבות ההימנעות משידור, כאקט שיש בו מן הסמליות, מן ההבדלה, ומן הייחוד. ומן העקרון.
ובכלל, הווה יודע, שמי ששומר את השבת באה ברכה לעמלו. אז אם תבקשו סיבה אחת נוספת להצלחה היפה של הערוץ בשנה האחרונה, אל תשללו מראש את האפשרות כי שמירת השבת מביאה ברכה גם ברייטינג. כשלעצמי, אני משוכנע בכך, וכאמור: מברך על כך מאד. דווקא כחילוני, אשר היהדות חשובה ועקרונית לו.
כי הזירה בה אנו מתנהלים אינה רק זירת הרייטינג והמאבק וההיגד, כי אם גם זירת המעשה והמחויבות והערכיות והגלימה הזאת שאנו לובשים של פה ולב שווים. ובכל הנוגע ליהדות ולזהות, פינו וליבנו שווים כאן בערוץ 14. ובעיניי זה חשוב בהרבה מעוד יומן שישי.
בוקר טוב ושבוע טוב שיהיה לכם, צופי ערוץ 14. בוקר בו תרגישו כי אתם צופים בנו לא רק בגלל התכנים שלנו, כי אם גם בגלל נכונותנו לקדש את השבת ולשמור עליה במעשה מכל משמר; מעשה יהודי. במדינת היהודים. בה יש זמן לטלוויזיה. ויש גם זמן לשבות ממנה, באופן יהודי. בוקר טוב שיהיה לכם.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן
