בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעת לשון הרע שהגישה ערוץ יהודי ישראלי בע"מ, החברה המפעילה את ערוץ 14, נגד העיתונאי חיים לוינסון, וקבע כי עליו לשלם לחברה 30 אלף שקלים – 10,000 שקלים פיצוי ללא הוכחת נזק ועוד 20,000 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. את הערוץ ייצג עו"ד יגאל דנינו ושרית בר ממשרד עו"ד דנינו-שי-משה.
פסק הדין ניתן אתמול (רביעי) בידי השופט אריה ביטון, במסגרת תביעה שהוגשה בשנת 2021 על סך 141,181 שקלים בעקבות ציוץ שפרסם לוינסון ברשת הטוויטר, כיום X.
הציוץ שהוביל לתביעה
במרכז הפרשה עומד ציוץ שפרסם לוינסון ב-22 ביוני 2021, ימים ספורים לאחר שנפתלי בנט החל לכהן כראש הממשלה במקומו של בנימין נתניהו. לוינסון פרסם הודעה שנחזתה להודעה מטעם ערוץ 20, שמו הקודם של ערוץ 14, ולפיה בשעה 20:00 יועבר בשידור ישיר ביקורו של "ראש הממשלה בנימין נתניהו" בנמל התעופה בן גוריון, שם יישא דברים בעקבות התפרצות זן הקורונה ההודי.
לפרסום צורף לוגו הערוץ, ובהמשך כתב לוינסון: "ממליץ לכולם לראות, שגיאת ערוצי התעמולה". אלא שההודעה לא פורסמה על ידי הערוץ. לוינסון יצר בעצמו פרסום כוזב שנחזה להיות הודעה רשמית, ולאחר מכן השתמש בו כדי ללעוג לערוץ ולהציגו כגוף תקשורת בלתי מקצועי ומוטה פוליטית.
בית המשפט: הקורא עלול היה לחשוב שהפרסום אמיתי
לוינסון טען להגנתו כי מדובר היה בסאטירה פוליטית ובביקורת לגיטימית על הערוץ, וכי לקורא הסביר אמור היה להיות ברור שאין מדובר בהודעה אמיתית. בית המשפט אמנם קיבל כי כוונתו של לוינסון הייתה סאטירית, אך קבע כי בכך אין די. השאלה המרכזית, כך נקבע, היא כיצד עשוי היה הקורא הסביר להבין את הפרסום.
השופטת קבעה כי השימוש בלוגו האותנטי של הערוץ, לצד ניסוח שנראה כמו הודעה חדשותית רגילה וללא סימון שמבהיר כי מדובר בפרודיה או בסאטירה, עלול היה לגרום לציבור לחשוב שמדובר בפרסום אמיתי של הערוץ. בפסק הדין הודגש כי אמינות ומקצועיות הן נכסים מרכזיים עבור גוף תקשורת, וכי יצירת מצג כאילו הערוץ פרסם מידע שגוי על זהותו של ראש הממשלה עשויה לפגוע בשמו ובמוניטין שלו.
בית המשפט הבחין בין ביקורת חריפה ואף סאטירית כלפי כלי תקשורת, המוגנת במסגרת חופש הביטוי, לבין יצירת פרסום שנחזה להיות פרסום אותנטי של אותו כלי תקשורת. לפי פסק הדין, לוינסון היה רשאי לבקר את ערוץ 20, אך לא ליצור מצג עובדתי מטעה כאילו הערוץ פרסם הודעה שבפועל מעולם לא פורסמה. השופט קבעה כי במקרה הזה נחצה הגבול שבין סאטירה לגיטימית לבין פרסום שעלול להשפיל ולבזות את הערוץ ולהציג אותו כגוף חדשותי שאינו מקצועי.
בית המשפט דחה גם את טענת "אמת בפרסום", מאחר שהערוץ לא פרסם את ההודעה שיוחסה לו. גם טענת תום הלב לא התקבלה. נקבע כי אף שביקורת על גוף תקשורת היא חלק חיוני מהשיח הדמוקרטי, לא ניתן להעניק הגנה מלאה לפרסום שבו נעשה שימוש בלוגו של הערוץ באופן שעלול להטעות את הציבור לחשוב שמדובר בפרסום אותנטי.
30 אלף שקלים לערוץ
בסופו של דבר הורה בית המשפט ללוינסון לשלם לערוץ 10,000 שקלים כפיצוי ללא הוכחת נזק, ובנוסף 20,000 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. בסך הכול חויב לוינסון ב-30 אלף שקלים, שאותם עליו לשלם בתוך 30 ימים.
בפסק הדין הודגש כי סכום הפיצוי נקבע בין היתר בהתחשב בכך שמדובר בפרסום יחיד ובהקשר פוליטי, אך מנגד בפרסום שהיה מטעה ובעל פוטנציאל ממשי לפגוע באמינותו ובמוניטין של גוף תקשורת. לצד זאת, עומדת ללוינסון האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
