"אנשים חושבים שהשתקמתי, האמת היא שאני עדיין ברחוב"
לפני קצת יותר משנה, בי"ח בטבת תשפ"ב (22 בדצמבר 2021) נמצאו ברחובות בת ים שתי גופות של גברים. האחד, בן 60, נמצא ללא רוח חיים בחניון מרכז מסחרי, והשני, כבן 50, מצא את מותו במקלט של בניין מגורים.
אין קשר ישיר בין שני האנשים האלו, שכבר אינם איתנו, מלבד כמה עובדות: הם נמצאו במקרה על ידי זרים, כי לא היה מי שיחפש אותם; הם היו לבושי בגדים דקים על אף מזג האוויר החורפי, ומתו מהיפותרמיה; לגופם היה ריח של משקאות חריפים ונמצאו בו סימני הזרקה; ביתם היה הרחוב.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
המצב הנורא הזה הוא למרבה הצער סוף הסיפור לרבים מדרי הרחוב, מי שהתייאשו סופית מהחלום על חיים בין ארבעה קירות. חוץ מכמה שקלים, שמיכה או מנת פלאפל עוברי אורח אינם מנסים או יודעים איך לנסות לחלץ אותם מהצרה, ואם נודה באמת המביכה, מעדיפים להתרחק ולהסיט את המבט.
2+אבל גם כשאדם עובר לצד השני של הרחוב הוא שואל את עצמו מה מונע מדרי הרחוב לקום ולהרוויח את לחמם בכבוד והיכן נמצאות הרשויות.
"אני לא יודעת איך להגדיר את החיים ברחוב", צוחקת במבוכה לודמילה, ואז מנסה: "החיים ברחוב הם מה שקורה לבן אדם שעבר דברים שהוא לא יכול להתמודד איתם ואין לו שום עזרה, ואז נגמר לו הרצון לחיות.
אלו חיים גרועים של חוסר ביטחון, להיות לבד, לחוות אלימות מאנשים אחרים, גם אלימות מילולית וגם פיזית. אנשים שמסתכלים על אדם ברחוב אוטומטית חושבים שהוא ג'יפה. זה אשכרה לחיות בסטיגמה.
"הגעתי לרחוב מבחירה", היא מצהירה. "הייתי במערכת יחסים לא טובה, הרגשתי חוסר אונים מול המערכת וחוסר אהבה לעצמי. העדפתי לחיות ברחוב מלסבול יחס אלים מבן אדם שיש לי רגשות אליו.
"כשהייתי קטנה חשבתי להיות זמרת או שחקנית. אחר כך חשבתי להיות מניקוריסטית, אבל ברוסיה-אוקראינה זה נחשב למקצוע לא מכובד, אז למדתי ביו-טכנולוגיה.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
היום אני רוצה להקים מכון יופי משלי, ושיהיו לי כסף, דירה וכלב פאג. בעיקר לעשות חיים וליהנות מכל רגע. וגם לעשות טוב לאחרים. נגיד לקחת נשים שגרות ברחוב ולסדר להן את השיער ואת הציפורניים. כל אישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה".
בלי אסטרטגיה
רבים שואלים את עצמם איך הגיעו דרי הרחוב למצב שבו הם נמצאים. חוקרים מחלקים את ההסברים לשניים: הסברים אישיים והסברים מבניים. ההסברים האישיים מצביעים על מאפיינים אישיים כמו מוגבלויות נפשיות, שימוש באלכוהול ובסמים, עבריינות ובעיות אלימות בבית, וכן החלטות כמו לעזוב את מקום המגורים ולפרק את הקשרים עם קרובי המשפחה.
ההסברים המבניים מספקים סיבות כמו מחירי הדיור, יוקר המחיה, קושי בשוק העבודה ומדיניות הרווחה.
2+בשנת 2010 הגדיר משרד הרווחה בתקנות העבודה הסוציאלית מיהו דר רחוב. להגדרתן, "אדם מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, גנים ושטחים ציבוריים, אתרי בנייה וכו’, השרוי בהזנחה גופנית/נפשית, בדרך כלל נמצא בניתוק או ניכור ממשפחה תומכת. דר הרחוב אינו נאבק לשנות את מצבו ואינו מסוגל לנהל חיים נורמטיביים".
משרד הרווחה ציין כי לדרי הרחוב יש בדרך כלל חלק מהמאפיינים הללו: היסטוריה של אי-יציבות במגורים, חוסר בתעודות אישיות (תעודת זהות וכדומה), חוסר במקורות קיום קבועים, התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים כמו אלכוהול וסמים, היסטוריה של אלימות ומשברים אישיים ומשפחתיים, היסטוריה של חולי גופני או נפשי, חוסר אמון בסיסי באחרים וחשדנות כלפי רשויות וממסד, אי-תפקוד ברוב תחומי החיים ורצף של כישלונות ודחיות.
לפני קצת יותר משנתיים פנה מִנהל סיוע לבתי משפט ותיקון במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים למכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל כדי לבחון את המדיניות ואת הפתרונות הקיימים בנוגע לאוכלוסיית דרי הרחוב ואת הסטנדרטים הנהוגים בעולם בשירותים הניתנים להם. המכון הביא מחקר שנערך בשנת 2020 על מדינות ה-OECD ובו נמצא כי מארבעים ושתיים המדינות שנבחנו במחקר, לשבע עשרה מדינות יש אסטרטגיה לאומית פעילה למאבק בתופעה, ובעוד אחת עשרה מדינות יש אסטרטגיה אזורית או מקומית. לפי אותו מחקר ישראל נמנית עם המדינות שאין להן אסטרטגיה למאבק בתופעה כלל.
