המונולוג המלא:
בוקר טוב ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.
נו, אז איך ההרגשה להיות כוכבת? סלבריקה של כל הצייצנים והעיתונאים והמודאגים והמודאגות. מטלית לחה וקרה על מצח היסטרי. אשת השעה! גיבורת מעמד הפנסיונרים! תשמעי, גברתי, בשישי בבוקר, אחרי שהורית לשר לביטחון לאומי לבטל את ההדחה של ניצב עמי אשד, ראיתי יותר תמונות שלך בפייסבוק עם לבבות וסימני שפתיים של נשיקה מאשר של נועה קירל במסיבת בת מצווש.
האמת? כמעט חשבתי לרגע שמתתי והגעתי לאירוויזיון. אמאל׳ה! איזו השתפכות קבוצתית הייתה עלייך. טרומפלדור היה פרייאר לידך. חשבתי לרגע שמצאת תרופה לסרטן, אולי פירקת לבד את תוכנית הגרעין האיראני, או מינימום הצלת ילד בן שלוש מטביעה בים סוער, אבל לא – בסך הכל חרגת מסמכותך ועצרת החלפת ניצב, בתואנה שהדבר לא נעשה בתיאום איתך.
משונה. השר בן-גביר סיפר שאפילו לא טרחת לשוחח אתו לפני שהפצת את המכתב בתפוצת כל עיתונאי המחאה. והפכת אותו לפוסט הכי ויראלי ברשת מאז שפאריס הילטון גילתה את האינטרנט. אין מה לומר – יד אחת דורשת התייעצות לפני קבלת החלטה, והיד השנייה שולחת מכתב לשר בלי לשוחח עמו קודם.
2+למה לא צלצלת לשר, גברתי? למה? אולי כי המכתב הזה, בדיוק כמו כל פועלך, הוא לא חלק ממילוי תפקידך לפי המנהל התקין, כי אם עוד מוקש ועוד עז ועוד ביצה סרוחה שאת מכניסה לממשלה הזאת מיום שהיא הושבעה.
את יודעת, גברתי, בתקופת הממשלה הקודמת איש לא ידע ממש איך את נראית. ישבת לך בקיתונך הצנוע ונתת לשיירה לעבור, ללא כל הפרעה. אפילו ללא איזו נביחונת סמלית מתבקשת. כשלפיד נתן שטחי מדינה ומרבץ גז למדינת אוייב בלי לכנס את הכנסת, בניגוד לחוק יסוד, לא הוצאת מכתב נזעם ודרשת לעצור.
אז לא אצה לך הדרך אל הצדק ואל החוק. לומר עלייך שהיית פאסיבית, בתקופת ממשלת לפיד, זה תיאור אקטיבי של הנפקדות המופגנת שלך. מילה לא שמענו ממך. מילה לא קראנו ממך. לא ידענו אם יש לך קול.
לא ידענו כלל אם את בעבודה או אולי באיזה שלאף שטונדה מתמשך ונצחי. על מכתבים נחרצים אפשר היה רק לחלום. היו בינינו כמה שחשדו שאת לא אמיתית. שאת דמות פיקטיבית בכלל. לא אכחיש: אני הייתי ביניהם.
אבל רק התחלף השלטון, ותראו תראו מי התעוררה לחיים. כמו דב גריזלי שדפק שנת חורף ארוכה ואז התעורר מרבצו, רעב ומשחר לטרף של דגי סלמון ורדרדים ושמנמנים,
2+הקצת פתאום מהתרדמת; מהקומא המשפטית והציבורית שלך, והנה היא בבגדי המיארה החדשים: אשת השנה של אופירה אסייג, מלכת הלבבות של מחאת בלפור 2.0, נערת הפוסטר של אירגוני הנשים, אביחי מנדלבליט של, ובכן, בעצם, אין כמו אביחי מנדלבליט בעולם, ולא יהיה. אביחי הוא דמות שבאמת, אפילו הדימיון שלי קורס בהתייצב מול האקלקטיות המסחררת הזאת.
במהלך בזק, שלא היה מבייש את מדונה בניינטיז, השלת מעצמך את פרסונת הפקידה האפרפרה ומיתגת עצמך כגל גדות של הצדק; כדון קיחוטה וכדולסינאה גם יחד. היית גם להקת מנגו, וגם אווה פיצ׳גרלד.
פיוז׳ן מרתק ופוסט מודרני, סוער כמו ריקוד הורה, בימים שאנשים עוד רקדו כאן במעגל. קבלו אותה: מיס חירות, שנת 2023. שנייה – תיכף מגיעה תרועת החצוצרות. ממש מעבר לפינה, אני מעריך, אגב, צפוי שער בלאישה. שלא לומר: ראיון ספיישל באולפן שישי. שלא לומר: פרוייקט חג מיוחד לכבוד הצגת אנשי ונשות המילניום המכון הישראלי לדמוקרטיה; ועיטור המופת מטעם התנועה לאיכות השלטון.
אין מה לומר – יש אנשים שקונים את עולמם במהלך ארוך וממושך וייגע, ויש מי שקונה את עולמו בשכיבת פרקדן חסרת בושה על הצד הנכון של הלחם; היכן שמרוחות החמאה והשמנת. מיינד יו.
2+האמת היא, שבניגוד לרבים בחבריי בימין, אין בי זעם כלפייך, ובטח לא חרון קדוש. את יודעת ואני יודע וכל עם ישראל יודע את העובדה שבאותה אבחה הזויה בה נכנסת לחיינו, כך תצאי מהם כלא היית. שהרי שיעור קומה משפטי לא היה לך לפני המינוי, ובוודאי שאין לך כעת. הגיחוך, שלא לומר, הביטול, בו התקבל מינוייך בשעתו, עברו בשקט, בדיוק כפי שעוד מאה אלף חירטוטים והזיות עברו בשקט בתקופת ממשלת בנט-לפיד.
ידעו כולם לומר שאת בובת פיתום שמפעיל בשלט רחוק הפאפט מאסטר – גדעון סער. וגם את ידעת שכולם יודעים. אבל בימים ההם היה ברור לכולם שמדובר בעוד פיקציית קרטון של שלטון שעשה צחוק מהציבור וצחוק מהמדינה, ומכיוון שכלבי השמירה של הדמוקרטיה – מה שמכונה באופן מגוחך ״התקשורת״ – היו לכלבי הליטוף של הממשלה, נאנחנו כולנו בימין בבוז וחיכינו שהפארסה תסתיים. מי היה מאמין שתגדלי להיות ביונסה מצאלאח א דין?
אני שונא להיות נושא הבשורה, אבל את תשוחררי מתפקידך. בקרוב. מהסיבה הפשוטה שאינך מייעצת לממשלה, כי אם מחבלת בה. אינך עומדת על המשמר, כי אם, כאחרונת הפוליטיקאים, את נוקטת עמדה שקופה ובוטה. הפכת לפעילה במחאה. וזה ממש סבבה וממש בסדר, רק לא מכיסא היועמ״ש. אז כולנו יודעים שזה רק עניין של זמן עד שדרכינו ייפרדו.
ועוד עליי להתנבא בצער שבעוד שנתיים מהיום הרבה מאד אנשים שהיום נשבעים בשמך יתקשו מאד לזכור אותו. קל וחומר לאיית, או לדעת איפה לעזאזאל שמים את המקף. ככה זה עובד בישראל. ובמיוחד במחנה השמאל. יום אחד אתה אסי עזר, ובמשנהו אתה דודו זר. אז התבשמי לך בתהילה של הרגע. מפרגנות, מכל הלב. אבל גלי, גם זה יעבור. והרבה יותר מהר ממה שאת אפילו מתחילה לדמיין.
המשך בוקר טוב שיהיה לך, גלי בהרב מיארה. בלב לא קל עליי להודות: לא נתגעגע.
צפו במונולוג המלא של שי גולדן
