בעוד אני כותבת על מאבק הרבש"צים התקבלה ידיעה על ניסיון של מחבלים ערבים לחסל את רבש"ץ היישוב הר ברכה: לעבר הרבש"ץ נורו יריות כשסייר מסביב ליישוב במסגרת עבודתו, שמירה על הביטחון של תושבי היישוב.
ארגון גוב האריות התפאר שהוא שניסה לעשות את הפיגוע ואף פרסם בערוץ הטלגרם שלו תיעוד של הירי. ברוך ה' לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. אולם זו הייתה תזכורת בעבורנו על פעילותם היום-יומית המסוכנת של הרבש"צים.
במדינת ישראל פועלים היום ביישובים כארבע מאות ושלושים רבש"צים. בכל יישוב הצמוד לגדרות התפר וכן כתשעה קילומטר מהגבולות הבין-לאומיים ובאזורים המאוימים ביותר של ישראל הצבא רשאי למנות רבש"ץ באמצעות כתב מינוי הניתן לו ממפקד החטמ"ר שבגזרתה הוא פועל.

אשר על כן רבש"צים מוצבים לאורך קווי העימות של ישראל בגולן, בגליל, בעמק בית שאן ובבקעה, וכן ביהודה ושומרון, בנגב ובעוטף עזה ובגבולות עם סוריה, לבנון, ירדן ומצרים.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
הרבש"צים מפקדים על כיתות הכוננות למען ביטחונם היום-יומי של יישוביהם, וממילא על ביטחון המדינה כולה. האחריות של הרבש"צים היא לביטחונם של תושבי היישובים שבהם הם חיים ולקשר של תושבי היישובים עם כוחות צה"ל.
יצחק שוק (35) הוא הרבש"ץ של היישוב הקהילתי גבעות בתשע השנים האחרונות. גם שוק מספר על עבודה עמוסה ומורכבת מסביב לשעון. "הלו"ז שלי משתנה כל הזמן, תוך כדי תנועה", הוא מעיד. "עליי לבדוק תדיר את מצבן של גדרות היישוב; לתרגל כוחות ולוודא שהחייל בקצה מבין את המשימות המוטלות עליו.
בכל סוף שבוע יש פגישות עם המ"פ בגזרה כדי לבדוק שיש מוכנות לאירועים מיוחדים; צריך לבדוק בכל יום את הפועלים הערבים הנכנסים ליישוב ולבדוק את ההתראות במצלמות בצירים הקרובים ליישוב; להכין ולהקים צוותי חירום וצוותי כיבוי אש בתוך היישוב ועוד.
"מתנדבי כיתת הכוננות שלנו מקבלים ממני נשק, ציוד לחימה ומכשירי קשר כדי שכולנו נוכל להגיע לאירוע מהר ככל האפשר, לסייע לכוחות צה"ל ולסיים אותו באחריות. בזמן של אירוע ביטחוני באזור היישוב אני האחראי לניהול פעולות ההגנה והלוחמה בשטח, ואם הוא מתפתח והצבא מגיע, משלבים זרועות כדי להילחם באויב.
"העבודה הביטחונית האינטנסיבית שלי דורשת המון תעצומות נפש מהמשפחה שלי. אנחנו עושים קידוש כשלאבא יש טלפון צמוד אליו.
לפעמים באמצע משחק עם ילדיי קוראים לי בדחיפות לפעילות, וזה לא פשוט. אבל ילדיי רואים ומעריכים, כי יש לי תמיכה מלאה מאימא, אשתי: היא ממש חלק מכוח ההגנה; היא מתחת לאלונקה, וגם הילדים שלנו הם שותפים מלאים איתי. מה שמרגש הוא שאנחנו לא מרגישים צורך ללמד את הילדים שלנו מה זה לתת מעצמנו לאחרים: הם חווים את זה מתוך החיים, כל הזמן".
שוק נותן דוגמה לאירוע ביטחוני שהיה מעורב בו לפני כמה שנים. "פורעים ערבים יידו אבנים לעבר תושבת גוש עציון בזמן שנהגה ברכבה ליד הכפר הערבי צוריף, בין כפר עציון לבית שמש", הוא מספר. "בזמן האירוע הקשה שתי בנותיה של אותה אישה, בנות 8 ו-11, ישבו במושב האחורי של הרכב והיו עדות לפציעה הקשה של אימן. האישה עוד המשיכה בנסיעה לאחר שנפצעה, והיא והבנות הגיעו לצומת גבעות.

"הוזעקתי במהירות לצומת והתחלתי לטפל באישה עד שהאמבולנס הגיע אלינו, ואז פינו אותה לבית החולים. אני נשארתי עם שתי הילדות, שוחחתי איתן והרגעתי אותן עד שסבא וסבתא שלהן הגיעו אלינו ואספו אותן מהיישוב.
"חודשיים לאחר מכן, כשהשתחררה מבית החולים, התקשרה אליי אותה אישה ואמרה לי תודה על הטיפול הראשוני שהענקתי לה וגם על שהרגעתי את בנותיה ועודדתי את רוחן לאחר האירוע הקשה, ולכן הוא לא נצרב בהן כאירוע טראומטי".
עוזבים את התפקיד
שוק הוא נציג גוש עציון במאבק הרבש"צים. "כל הרבש"צים, בכל הארץ, מחרפים את נפשם למען ההגנה על המדינה, כל אחד בגזרה וביישוב שלו", מבקש שוק להדגיש. "מנגד, לצערנו, גורמי המדינה אינם רואים ברבש"ץ גורם ביטחוני מוסמך. אני למשל נחשב עובד של היישוב, וכפוף למזכירות היישוב ולמועצה המקומית בעניין קבלת המשכורת החודשית שלי.
"כיוון שאני נחשב לעובד היישוב שלי, הרכב הביטחוני והתקציבים באים אליי מהמועצה המקומית, והסמכויות שלי בפועל באות אליי מהצבא. כתוצאה מכך כל אחד אומר לי מה לעשות. כמו כן כשקורה אירוע ביטחוני האחריות לכך לאחר האירוע נזרקת בין משרד למשרד.

"לכל אחד מהגורמים יש דרישות אחרות מהתפקיד שלי כרבש"ץ. במקרה של אירועים ביטחוניים שום גורם אינו מקבל אחריות למה שקורה לרבש"ץ בזמן האירוע בשטח וגם לאחר האירוע. כשיש מעסיק אחד הוא גם נותן את המשימות וגם צריך לקבל אחריות למה שקורה לנו בזמן עבודתנו הביטחונית.
"מבחינת התנאים הסוציאליים שלנו, אנחנו עובדים כל ימות השנה, כל היום וכל הלילה בהיכון, והרבה פעמים אין לנו מחליף קבוע בתפקיד החיוני הזה. לפני כל יציאה שלי מגבעות – לחתונה, לטיול עם אשתי והילדים, לחופשה – אני חייב למצוא במקומי מחליף זמני, שכמובן יהיה מוכשר לתפקיד. כמו כן המשכורת שלנו בעבור עבודתנו הביטחונית, המסכנת אותנו כל הזמן ונעשית מכל הלב, מסתכמת כיום ב-11 שקלים וארבעים אגורות לשעה בלבד.
"אנו קוראים למקבלי ההחלטות להעלות את הבעיה הזו לסדר היום ולשבת איתנו מייד למשא ומתן כדי להיטיב את תנאי העבודה שלנו. אם זה לא יקרה, שוב ניאלץ לשבות. אנחנו מרגישים שאזרחי ישראל איתנו במאבק; בטווח הארוך הצלחתנו במאבק היא לטובת כל אזרחי ישראל".
