חאן אל-אחמר הינה היאחזות בלתי חוקית של ערבים בדואים שהתמסדה לקראת סוף שנות ה-90, על אדמות מדינה בשטח C בסמוך לכפר אדומים, בסיוע הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי. לאחר שנים בהם הבניה הלא חוקית במקום העסיקה בעיקר את המנהל האזרחי ויישובים סמוכים, ולאחר שהוצאו צווי הריסה ראשונים ב-23 ביולי 2009 אך "נמרחו"- קבע בית המשפט העליון בפסק דינו, שפורסם ב-24 במאי 2018, כי ההיאחזות הערבית הזו אינה חוקית ואישר צו הריסה כנגדה. באוקטובר 2018 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי המתחם יפונה תוך זמן קצר, אך לא ציין תוך כמה זמן בדיוק ימומש הצו או נקב בתאריך בו יפונו הפולשים מאדמות המדינה.
האם אימצו ממשלות ישראל את "זמן המזרח התיכון" בו שעה אינה שעה, זמן אינו זמן ומילה אינה בהכרח מילה, עד שזה מגיע לכבוד המשפחה או למעשה נגד יהודים, לכאורה?
3+מאז אישר בג"צ את פינוי חאן אל-אחמר הגישו ממשלות ישראל תשע בקשות לדחיית פינוי ההיאחזות הערבית הלא חוקית. היתכן שמדובר בשיא ישראלי חדש ב"דחיינות", בה החלטת בג״ץ מתמסמסת בשיטתיות כבר כמה שנים טובות, כשברקע נשמעים תירוצים שונים המעידים על פחדנות, אבדן הרתעה והעדר משילות, לכאורה?
משמעויות, השלכות ומסרים
תהא הסיבה לדחיינות אשר תהא- התוצאה היא שחאן אל-אחמר נותרה באופן לא חוקי על תילה ובמקומה, מעמיקה היא שורשים וצוברת תמיכה רחבה יותר שתקשה על פינויה בבוא העת, הן ברמה המקומית והן הבינלאומית.
בעיקר נראה שמישהו כאן שכח את העיקרון לפיו יש לטפל בנחישות ובמהירות בבניה הבלתי חוקית, כמו בבעיות נוספות כבר מראשיתן, ולא יתממש בהן הפתגם הישן: "מי שלא יתפור חור קטן יאלץ לתפור חור גדול". המסר הנשמע באזני הערבים בשטחי C בפרט וברחבי ישראל ככלל, באופן חד וברור יותר מכל פסק דין של בג"ץ, הוא שהיהודים "פראיירים" ולכן כדאי להמשיך לבנות ולהשתלט על שטחים כל עוד הם עסוקים בענייניהם המשפטיים, בסוגיות פנים ועדיין מפחדים ממה יגידו הגויים.
3+משמעות נוספת מאי פינויה של חאן אל-אחמר היא – זילות החלטת בג״ץ על ידי לא אחרת מממשלת ישראל. מסתבר שלרשות השופטת, שגלגליה טוחנים לאט לא אחת, קמה מתחרה לא צפויה – הרשות המבצעת, הלוא היא הממשלה בכבודה ובעצמה. הפעם זו ממשלת "הימין על מלא", לפניה "ממשלת השינוי" ולפניה ממשלת נתניהו, שהמשותף להן הוא דחיית ביצוע החלטת בית המשפט בישראל בכל הנוגע לפינוי ההיאחזות הערבית הלא חוקית בשטחי C. מוזר הדבר משום שפינוי מאחזים, שכונות, ישובים ואפילו חבלי ארץ של יהודים- לקח פחות זמן למנהל האזרחי ולממשלות ישראל לבצע, בדרך כלל, מרגע ההחלטה או פסק דינו של בג"ץ בתום העתירות שהוגשו כנגד הפינוי וההריסה.
3+דוגמאות ידועות שזכו להד ציבורי ותקשורתי מוכרות לרבים ובהן: פינוי מאחז "אור חיים" בשומרון בתוך שעות ספורות מרגע הקמתו בסוף החודש שעבר; פינוי שכונת האולפנה בבית אל ביוני 2012 בעקבות החלטת בג"ץ בעתירה שהוגשה על ידי ערבים בסיוע ארגוני שמאל באוקטובר 2008; פינוי ההיאחזות "מיגרון" בספטמבר 2012 בעקבות פסיקת בג"ץ שניתנה באוגוסט 2011 והליכים שהחלו באוקטובר 2006; פינוי שכונת "נתיב האבות" בגוש עציון, "עמונה" ועד פינוי גוש קטיף ויישובי צפון השומרון כחלק מתוכנית ההינתקות בקיץ 2005. תכנית שכללה את הרס כל היישובים וגירוש כל המתיישבים היהודים תוך פרק זמן שארך כחצי שנה מאישור חוק ההינתקות בכנסת ב-16 בפברואר 2005 ועד יציאת היהודי האחרון מהשטח באוגוסט אותה שנה, לאחר מאבק משפטי שלווה בקרע חברתי כואב ועמוק הנותן עדיין את אותותיו.
תהיות והצעות לסיכום
האם כשמדובר בפינוי ישובים ומבנים של ערבים ממשלות ישראל זהירות יותר ועובדות לפי 'זמן המזרח התיכון'- לאט לאט? האם חלילה וחס יש במדינת ישראל העדפה מתקנת להיאחזות הערבית על פני היאחזות יהודית, האם החוק במדינת ישראל מיטיב עם ערבים אך מרע ליהודים שאת שלטונם יש מי שמכנים בחוצפתם "אפרטהייד"? מתי בדיוק פונו מאות משפחות ערביות ואלפי תושבים ערבים מבתיהם הלא חוקיים בכל רחבי ארץ ישראל ומדוע לא נעשה כדבר הזה עד כה? הרי אין מי שחושד כי כל הבנייה הערבית בנגב ובשטחי C הינה חוקית למהדרין.
שבעוד בג"ץ דווקא מאפשר פעולה ראויה ומתבקשת, ממשלות ישראל הציוניות הן שדוחות ומתחמקות ממימוש ההחלטה, ובעיקר מפחדות לבצע את המדיניות אותה הבטיחו ושעליה נלחמו. שמא היה זה רק מצג שווא או אחיזת עיניים לכאורה?
כנראה רק לכשיקום מאחז יהודי חדש בצמידות לחאן אל-אחמר – יובן האבסורד בדבר. אולי אם במרחק קצר של מאות מטרים ממבני הערבים יוצבו מבנים יבילים ויוקם בית כנסת, גן ילדים, מכולת ומרכז מבקרים קטן עם שלט הפונה לכביש 1 עליו ייכתב: "כאן מוקם חאן הזמן האדום" – תצליח ההיאחזות היהודית להישאר בחסות זו הערבית, לפחות עד פינויים במקביל או הכשרתן כישוב ערבי- יהודי משותף על אדמות שטח C המופקרות.
