רבים ממתנגדי הרפורמה במערכת המשפט של שר המשפטים יריב לוין, מסכימים שאכן נדרשים "אי אלו שינויים", אלא שלשיטתם זאת לא השעה. "לא כך", "הרפורמה אגרסיבית מידי", "דורסנית מידי", "לא ייתכן שראש ממשלה שמואשם בפלילים יקדם רפורמות" ועוד דעות מגוונות ויצירתיות מדוע כרגע יש להשאיר את הכוח בידי בית משפט עליון. אז יצאתי להתמודד עם חלק מהטיעונים של חוששי קץ הדמוקרטיה.
5+נתחיל מפסקת ההתגברות – מה בעצם תפקידה? פסקת ההתגברות מאפשרת חקיקת חוק לזמן מוגבל של 4 שנים ברוב של 61 חברי כנסת, שהעליון בשבתו כבג"צ היה מפרשו כסותר חוק יסוד. טענת המתנגדים לפסקת ההתגברות פשוטה הינה שמדובר בהליך עוקף בג"צ ומשכך כובל את ידיו של בית המשפט.
ההנחה היא שבהתנגשות בין הכנסת והממשלה לבין העליון, העליון צריך לגבור תמיד. מדוע אתם שואלים? כי בניגוד לדמוקרטיות מפוארות כמו קנדה שם יש פסקת התגברות, הדמוקרטיה הישראלית לא מספיק יציבה בשביל להכיל את פסקת ההתגברות. במילים אחרות: השמאל הישראלי, בוחרי מפ"אי בדנ"א, סבורים שיש קושי בשורשיה דמוקרטים של מדינת ישראל, ואיך מבססים את הדמוקרטיה לשיטתם? מעניקים כוח בלתי מרוסן לקבוצה של אנשים שלא נבחרה ע"י הציבור וממנה את עצמה בדמותה. כן כן, קראתם נכון, פסקת ההתגברות גוברת על כל דמיון.
5+נמשיך למסך העשן הגדול ביותר שמוצג לציבור והוא שבית משפט העליון שלנו אינו אקטיביסטי כלל. על פניו, מאז המהפכה החוקתית של ברק ועד היום, נפסלו 22 חוקים בלבד – פחות מחוק לשנה. בעזרת האקטיביזם השיפוטי, השופטים הפכו מעין בלשנים פוסטמודרניים בבואם לפרש את החוק, בכוחם ליצוק תוכן או לרוקן תוכן מסעיפי חוק גם את הם נוגדים את מהות החוק. אין צורך ממשי לבטל חוק אם אפשר לפרש אותו לפי עקרונות יסוד של השיטה ובניגוד לדברי ההסבר של הצעת החוק, כך בעצם יכול בג"צ במשיכת קולמוס לנטרל את הכנסת.
5+לצידו של בג"צ עומד היועמ"ש, אנומליה משפטית שקיימת רק במדינת היהודים, היועץ המשפטי לממשלה שהוא גם ראש מערך התביעה יקבע עבור הממשלה על איזה פסיקה הוא יהיה מוכן להגן בבית משפט וע"י ובאמצעות כלי זה, לנהל את הסדר היום הפוליטי. כנראה שצדקה נעמי לויצקי שקראה לספרה על שופטי בית משפט העליון "העליונים", המהפכה השיפוטית של אהרון ברק, יצרה בית משפט שממקם את עצמו מעל העם וחמור מכך לעיתים גם מעל שלטון החוק.
5+הטענה נגד הרפורמה שהיא האהובה עליי ביותר, הינה שזו פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות. המטרה העיקרית של הרפורמה היא החזרת הכוח לכנסת שנחלשה משמעותית בעקבות המהפכה החוקתית של ברק. כיום לעליון אין שום מגבלה כלשהי על כוחו, הוא ראשי, בזכות סמכויות שנטל לעצמו ולא סמכות שקיבל מהכנסת ע"י חקיקה כפי שנהוג בדמוקרטיות, לבטל כל החלטת ממשלה, סעיף חוק, חוקים שלמים וגם חוקי יסוד.
5+הלכה למעשה אין שום איזון, אין דבר שהכנסת והממשלה יכולה לעשות כדי לקדם את האג'נדה בגינה היא נבחרה אם בית המשפט העליון יתנגד. נוצר מצב אבסורדי בה המדיניות מוכתבת ע"י שופטי העליון, להם אין לא ארנק ולא חרב, ונבחרי הציבור והדרג המבצע מחויבים ליישם את המדיניות שהשופטים מכתיבים. מי משלם את המחיר הפוליטי בהתנגשות בין רשויות אתם שואלים? תנוח דעתכם, לא שופטי העליון שכהונתם לא מוגבלת בזמן אלא נבחרי ציבור שסורסו פוליטית כתוצאה מהאקטיביזם השיפוטי.
המאבק על הדמוקרטיה חשוב מאין כמותו ואין עוררין שדמוקרטיה שיש להגן על זכויות מיעוטים, אך לא במחיר של פגיעה בכנסת וביטול כוחו של הריבון. הרפורמה של לוין לא משתיקה את בית משפט עליון, ההפך הוא הנכון, היא מכירה במהפכה החוקתית של ברק, נותנת לה תוקף חוקי אך בו בזמן תוחמת את גבולות בית המשפט כך שיהיו איזונים ובלמים ואיזון בין הרשויות בדיוק כמו בדמוקרטיות משגשגות מסביב לעולם.
5+