בושה ואדישות ברחבת הצביעות | דעה

דגלי ארגון שחרור פלסטין הונפו בהפגנה שהתקיימה במוצאי שבת בכיכר הבימה בתל אביב.

לא אכחש. מראה זה צרם לרבים וגם אם לכאורה היה בשולי ההפגנה, צרמה אדישות ציבור המפגינים ובוודאי המארגנים, שלא פעלו בנחישות ובתקיפות לשם הורדת אותם הדגלים והתנערו פומבית מנושאיהם. הנפת דגלי אש"ף במאורע זה בו הונפו גם דגלי ישראל לרוב, משולה לטיפות דיו בכוס מים, ההופכת אותם לשחורים ועכורים.

האם הונפו הדגלים במסגרת הזכות להגדרה עצמית או הזכות לביטוי חסר מגבלות לכאורה, של ערביי ישראל גם במרכז תל אביב, בין שיח' מוניס (היא רמת אביב) ליפו? שמא היה זה חלק ממבחן הסובלנות כלפי כל הדעות, המגזרים והייצוגים בחברה הישראלית: יהודים וערבים, להט"ב ואפילו תומכי אש"ף, שכידוע נאמנות למדינת ישראל הינה מהם והלאה?

4+

מה הבעיה?

אם היה זה מבחן לסובלנות ולאחדות מחנה כלשהו, כי הרי היה זה מבחן לא מוצלח, בו יכול היה הצופה מהצד להבחין בנקל כיצד מכילים המארגנים והמשתתפים את עוכרי ישראל בקרבם, אך דוחים באובססיביות חלק ניכר מאחיהם היהודים, בכללם אלו שמילאו חובותיהם לדמוקרטיה הישראלית, הלכו לממש את זכות הבחירה וניצחו. ראוי לשאול כיצד מכילים המפגינים את תומכי המחבלים אך לא את אחיהם?

אותם מפגינים שהניפו דגלי אש"ף, התומכים באינתיפאדה לשחרור הערבים מ"עול הכיבוש" לכאורה, המצדדים בהקמת מדינת פלסטין בארץ ישראל ולא בהכרח לצדה- מצאו להם כר נוח לפעולה בקרב מי שקוראים למרי (אינתיפאדה) אזרחית נגד הממשלה הנבחרת. האם הדבר מקובל על מארגני המחאה? אם לא- מדוע אין הם מוקיעים מקרבם את מחרחרי המלחמה, הריב והמדון כדי שהפגנתם תישאר בגבולות השיח הציוני והדמוקרטי המקובל והלגיטימי, שתכליתו לשמור על מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל?

בהפגנה ברחבת תיאטרון הבימה נמצאו רבים ממפגיני המחאה בבלפור בשעתו. אותם אלו שהסתתרו בתוך בולען בשקט מופתי, כשבתקופת ממשלת השינוי נבנה מבצרו הרשמי של ראש הממשלה לשעבר ברעננה שלא כדין, לכאורה. אותם אלו שלא מצאו פגם בהליך הדמוקרטי שהעלה לראשונה בהיסטוריה מנהיג מפלגה עם ששה מנדטים לראשות הממשלה. אותם אלו שכשנפלה הממשלה ועלה לשלטון ראש ממשלה יהיר וזחוח, שלא נבחר על ידי חברי תנועתו ובוודאי שלא על ידי העם – מילאו פיהם במים. אותם אלו שקיבלו בשוויון נפש את הסכם הגז השערורייתי עם לבנון, עליו חתמה ממשלת המעבר ממש לפני הבחירות, ללא שנערך משאל עם וללא דיון נאות בכנסת. אותם אלו שאת טענותיהם על תוצאות הבחירות יכלו בשקט להפנות לעצמם ולמנהיגיהם שנרדמו על כורסאות עור הצבי בכנסת, בשעה שהאופוזיציה עשתה להם בית ספר לדמוקרטיה- עד ניצחונה בבחירות. אותם אלו שהיועצים המשפטיים ואי אלו כתבים ופרשנים ליטפו ועטפו, משל היו לאתרוגים למרות שבסך הכל היו לימונים חמוצים ולא בשלים.

4+

האדישות כלפי הנפת דגלי אש"ף וההשלמה עם הימצאם בהפגנה זו ואחרות, שעה שלוחמינו היקרים מחרפים נפשם יומם ולילה בלחימה בטרור, המיוצג בין היתר תחת דגל זה, מפריעה ומעוררת שאט נפש לצד תמיהה בקרב כל מי שבאמת חרד לביטחונה, דמותה ועתידה של מדינת ישראל לדורי דורות. אדישותם והתעלמותם של מפגינים ישראלים מהתופעה, מחזקת את עוכרי ישראל המייחלים להשמדת המדינה. אלו ככל הנראה נהנים מהפרובוקציה בחסות המפגינים הישראלים התמימים לכאורה, שאינם נוקפים אצבע כנגד העוולה הגלויה והביזיון המהדהד גם בתקשורת הזרה.

מעניין כיצד היו מגיבים המארגנים והמפגינים כאחד אילו היו מונפים ברחבה דגלי חמאס, דאעש או חיזבאללה לצד דגלי ישראל. האם גם על אלו יביטו באדישות ויעברו לסדר היום בשתיקה? מה לנו כי נלין ונזעק כנגד הפגנות אנטי ישראליות ואנטישמיות בחו"ל, בהן מונפים דגלי פלסטין או דגלי הנאצים, כשכאן במדינת היהודים הדמוקרטיים והליברליים, תחת ריבונות ישראלית מלאה ניתן היתר לכאורה, להניף את דגל ישות הטרור המעודדת ותומכת בגלוי במחבלים רוצחי יהודים, במטרה לרשת את הארץ לה קוראים הם "פלסטין מהים ועד הנהר"?

סיכום והמלצות

מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית בסדר זה. זיקתנו אליה נובעת מייחודה, הנשען על ספר הספרים ולא על מגילת האומות המאוחדות לכל המבולבלים. במדינת ישראל אין מקום להנפת דגלי אש"ף ולבטח כשהמלחמה בטרור בעיצומה. המעוניינים להניפם כאות הזדהות עם המאבק הפלסטיני יוכלו לעשות כן בהפגנות 'דמוקרטיות' בירדן, ברמאללה או בעזה. יתכבדו ויניפו שם את דגל פלסטין לצד דגל ישראל, אם אמיצים הם דיים, בכל הפגנה כנגד זכויות האדם והרפורמות שיוצעו, כאות הזדהות עם המדינה היחידה במזרח התיכון שכה הטיבה עמם, ללא כל תמורה ועל אף ניצולה.

ראוי שיפנימו כל מפגיני המחאה שהדמוקרטיה אינה המצאה של אף מחנה בין אם ימין או שמאל. היא אינה נמצאת בבעלותו של אף מנהיג או אדם ולא מיוצגת בבלעדיות על ידי אף מפלגה, שופט או פרשן. הדמוקרטיה במדינת ישראל היא של כל מי שרואה עצמו ישראלי בראש ובראשונה, המכבד את חוקיה ועקרונותיה של המדינה, ברוח מגילת העצמאות תחילה.

4+

הפגנות ומחאות אזרחיות בגבולות המותר והחוק, הינן דבר ראוי ואף מבורך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אך במוצאי שבת ברחבת הצביעות, לא היה זה רק מפגן של דמוקרטיה אלא גם של נבזות.

קריאות למרי אזרחי ("אינתיפאדה" בשפה המוכרת לישראלים) כנגד השלטון יש לעצור ולהוקיע בקול ברור מעל לכל במה, ולא רק בקול ענות חלושה.

קריאות ורמיזות למלחמת אזרחים של אי אלו מנהיגים שירדו מהפסים, היכולות להתפרש על ידי מחרחרי ריב ומדון כקריאה לפעולה, יש לעצור לאלתר תרתי משמע- את הקוראים ואת הקריאות.

במדינת ישראל אין מקום להנפת דגלי אש"ף, כפי שאין מקום להנפת והצגת סמלי טרור אחרים מכל סוג שהוא. המחוקק נדרש לפעול למען הסדרת החוק בנדון והשתת עונשים על העבריינים. לכשיותר לאזרחי ישראל להניף את דגל המדינה בגאווה וללא מורא, ממשטרת ישראל דווקא, ברחבת הר הבית שבירושלים הבירה, ומעל הכותל המערבי, כפי שעשו הצנחנים לשעות ספורות בעיצומה של מלחמת ששת הימים ולא למרגלותיו כפי שמונף הוא כיום – יהיה ניתן לדון בהגינות על חופש הביטוי גם ברחבת הבימה.

עתה, שעה שיושבים להם הערבים ומצחקקים בחסות בג״ץ והיועצים המשפטיים על איוולתם של היהודים, שפשוט טרם הבינו היכן הם חיים בהכרח וכיצד נוהגים כמנהג בעלים אם חפצי חיים הם במזרח התיכון- יתכבדו המפגינים להסתפק בהנפת דגל ישראל.

ראוי כי אזרחי ישראל באשר הם יניפו דגלי ישראל ולא דגלי אויב מר בשלל צבעים. כדי לא לשכוח זאת מן הראוי שישננו את הפזמון שכתב המשורר יורם טהר לב ז"ל בשירו" הדגל שלי", לקראת ההפגנה הבאה:

"הדגל שלי הוא כחול ולבן
אתמול, היום וגם מחר
הדגל שלי הוא כחול ולבן
כמו הים והמידבר".

4+