רה"מ לשעבר נפתלי בנט, פוליטיקאי שבעברו נחשב לכוכב בגוש הימין, נפלט החוצה מהמערכת הפוליטית. אין דרך יפה להגיד את זה. יש דרך אפילו בוטה יותר: הוא נבעט מהפוליטיקה, אחרי שהקים ממשלה כדי להושיע את מדינת ישראל מפני "הסחרור הפוליטי" שאיים למוטט אותה, כך לפי הבנתו.
בנט הקפיד לספר כמעט בכל ריאיון לתקשורת על נס ההצלה של מדינת ישראל בניצוחו של החשמונאי, שבמקרה זה הוא. אחרי שכלי התקשורת המקומיים כבר שבעו מהאמירות של בנט ולאחר שהפך לא רלוונטי בקרב הציבור, עבר בנט חיש מהר לזירה אחרת, אמריקנית, כדי לספר גם שם את מעשי הגבורה המופלאים שלו.

"ישראל הייתה באחד מרגעיה הנמוכים ביותר" קבע בנט בטור ל-NYT. "ארבעה סבבי בחירות תוך שנתיים, מהומות גדולות בערים המעורבות, הרג של יהודים וערבים-ישראלים ומאות פצועים. חמאס שיגר רקטות לירושלים לאחר מצעד הדגלים המסורתי בעיר העתיקה" סיפר.
בנט המשיך וטען כי בישראל האבטלה הייתה בשיא והמדינה הייתה בגירעון. "שלוש שנים לא העברנו תקציב ונתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה" כתב והבהיר כי "היינו מרחק ימים ספורים מסבב נוסף של בחירות וכאוס". לשיטתו, אילו לא היה מקים ממשלה עם "אנשים שלא דמיינתי שאעבוד איתם בחלומות הפרועים ביותר שלי", ישראל הייתה נכנסת לכאוס, פשוט ככה.
בערב שבת נפל הפור בבית משפחת בנט ברעננה, והתקבלה ההחלטה שתוביל לכאוס גדול אפילו יותר במדינה. בנט נטל את השרביט והוביל אחריו שמונה מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית, כאשר הדבר היחיד שקישר ביניהן היה בעיקר האיבה לראש ממשלה, ששומו שמיים, נבחר פעם אחר פעם בצורה דמוקרטית לחלוטין.

בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, למחנה הלאומי לא נותרה ברירה אלא לקבל עליו את גזר הדין "הנוראי", שהתקבל דווקא על שולחנו של מי שהבטיח לפעול בכל כוחו לממשלת ימין, ומנגד – לחסום בגופו כניסה של לפיד למשרד רה"מ ולמנוע מעבאס להפוך לרלוונטי.
אם ישנם אלו שעדיין לא ברורה להם מידת האבסורדיות של בנט, נבהיר זאת מיד: מדובר באדם, אולי עם כוונות טובות, שדרס את הבטחות הבחירות שלו עצמו בבוטות, כל זה כדי להפוך לראש ממשלה השנוא ביותר בהיסטוריה של גוש הימין, ומנגד – המנוצל ביותר בהיסטוריה של גוש המרכז-שמאל.
המושיע של מדינת ישראל התקשה להבין פעם אחר פעם מדוע כועסים עליו. מדוע מלכלכים עליו במשכן הכנסת, בתקשורת, ברשתות. אפשר להניח שבינו לבין עצמו תהה: "לעיניהם של עם ישראל נגלה מלאך מושיע, כיצד הם לא רואים זאת? שמא עיוורים הם?".
בשנה וחצי שחלפה מאז הוקמה הממשלה, אפשר לומר שרה"מ לשעבר סיים קורס באימפולסיביות מהי, כולל התמחות ותעודת מצטיין. קשה לדמיין, ולו לשנייה, את בנט חוזר על אותו מסלול פעם נוספת, אילו רק הייתה ניתנת לו ההזדמנות לחזור אחורה בזמן.

אבל הכל כבר קרה. בנט החליט ללכת על כל הקופה ולשלם מחיר יקר וקשה מנשוא. כעת, למעט אותם בני משפחה ששמעו ממנו לראשונה על ההחלטת הדרמטית באותו ערב שבת ברעננה, ספק מי עוד עומד מאחוריו. במחנה הלאומי לא תמצאו ולו תומך אחד, ובמחנה המרכז-שמאל אין לכם מה לחפש, שם כבר שכחו את שמו.
כעת, כמו חקלאי שמנסה להציל מעט חיטה מהשדה שעלתה באש, מנסה בנט לגרד קצת אהדה מהקהל המועט שאולי, אולי, עוד נשאר לו. כדי לעשות זאת, החליט לדרוס באותה אימפולסיביות בה נהג בעבר, אנשים שראו בו דמות למופת. כאילו לא למד כלום.
תכנית "ניקיון הרשת" של בנט יכולה הייתה להיות כיתוב נחמד על הטנדר של עיריית ירושלים, או כל עיר אחרת בישראל. אבל לא. מדובר בתכנית שקשה שלא להגדיר אותה מרושעת. ללכת על הראש של צייצנים בעלי השפעה מועטה ברשת חברתית שמרבית תושבי ישראל כלל לא חברים בה, זה לא ניקיון למטרות צדקה. זו נקמה חסרת תכלית.

בנט, ייתכן שהצדק איתך. ייתכן שאותם צייצנים שלכלכו עליך והכפישו את שמך, פעלו בחוסר יושרה. אך האם יש לך בכלל את הזכות המוסרית לתבוע אותם? אתה שהולכת שולל את בוחריך והובלת את מדינת ישראל לכאוס שלא ידעה כמותו שנים? למלחמת אחים שרק התעצמה במהלך השנה החולפת? סבורני שהתשובה היא לא.
ולסיום, קשה שלא לפרגן למושיע הגדול, בנט הראשון, על כך שגם בפעם הזו, ממש כמו בפעם האחרונה שפעל באימפולסיביות – הוא עושה זאת למעננו, ובכלל בכלל לא למענו, כפי שכבר העיד אתמול: "איני נלחם בשביל עצמי, אלא למען כל מי שחפץ בתיקון השיח הציבורי בישראל". תודה בנט, הרעדת לנו את הלב.
