זוכרים בכאב וממשיכים בגאווה: לפני עשרה חודשים אירע אסון כבד בבקעה כאשר שני מפקדי פלוגות רב סרן איתמר אלחרר ז"ל ורב סרן אופק אהרון ז"ל נהרגו מירי דו צדדי בידי חבריהם ליחידה.
האסון הקשה אירע עקב טעות בזיהוי היום, והתחקיר הצ"הלי קבע כי האסון אירע כתוצאה מיוזמה פיקודית, כחלק מהגנה מפני גניבות ועל מנת לשמור על אמצעי הלחימה של היחידה, בשעה שעסקה במטווחים בנבי מוסא. מהתחקיר עלה כי רס"ן אלחרר ז"ל ורס"ן אהרון ז"ל נפגעו ונהרגו מאש כוחותינו שנורתה בידי מפקד צוות ביחידה, סגן נ' וכי נורתה גם אש מצדם.
1+מהתחקיר עוד עלה כי לא ניתן לקבוע בוודאות מי פתח ראשון בירי. נמצא כי איתמר ז"ל ואופק ז"ל נהרגו במהלך ההתקלות, ולא ניתן היה להצילם. הגורם הישיר למותם של הקצינים הוא ירי שביצע סגן נ', כתוצאה מטעות בזיהוי ומצבו התודעתי שהובילו אותו לתחושת סכנת חיים.
הצוער ד', שהיה קשר של אופק, סיים היום (חמישי) קורס קצינים עשרה חודשים לאחר מות מפקדו. בריאיון לשרה ב"ק בתוכנית "חמישי בחמש" הוא סיפר על מפקדו אופק ז"ל, על סיגנון הפיקוד שלו, על האחריות הגדולה שהתפקיד שלו ידרוש ממנו ועל הגעגועים לאופק ז"ל.
הריאיון המלא של הצוער ד' בתוכנית "חמישי בחמש"
על קורס הקצינים שסיים: "היה לי מעולה. אני חושב הרבה על אופק בזמן האחרון, במיוחד לקראת הסיום של הקורס. הוא ליווה אותי הרבה במהלך הקורס. יוצא לי הרבה להיזכר בו, לחשוב מה הוא היה חושב וכמה שהוא היה גאה.
על הקרב בינו לבין אופק: הייתי איתו צמוד במשך שלושה חודשים. הייתה לי התלבטות גדולה אז אם ללכת על זה ולצאת לקורס קצינים. באחת השיחות האחרונות שלנו נכנסתי אליו למשרד ושיתפתי אותו בהתלבטות והוא גרם לי להבין עד כמה זה חשוב ועד כמה זה משמעותי. הוא שכנע אותי כמה התפקיד של מפקד פלוגה משמעותי כי יש לך חיילים בידיים שאתה אחראי עליה שיחזרו הביתה בשלום ולאמן אותם ולהחדיר בהם את המשמעות שאם אנחנו לא נעשה את זה אין מישהו אחר שיעשה את זה.
1+על הרגעים שהתבשר על האסון: המקרה הזה הולך איתי, יוצא לי לחשוב עליו. בהתחלה פחות עיכלתי אבל לאט לאט אני מבין את הגודל של האירוע הזה. לא הייתי שם באותו רגע, אבל אני זוכר שהגיעו שמועות על שני הרוגים מיחידת אגוז. אמרתי בהתחלה אין סיכוי שזה קשור אלי, וניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי. ואז התחלתי לקבל טלפונים ולהבין את העניינים. זו תחושה שאי אפשר להסביר במילים, לא הצלחתי לעכל את זה גם הרבה זמן אחר כך. לאט לאט הבנתי מה קרה שם. עכשיו אני מבין שגם אני הולך להיות אחראי על החיים של החיילים שלי בכל המובנים.
על סגנון הפיקוד של אופק והתוכניות לעתיד: היו לאופק דרישות מאד גבוהות מהחיילים שלו. הוא לא פחד לעמוד על שלו, כי ככה מצופה ממפקד. הוא הגיע אלינו אחרי תפקידים ב'גולני' ששם הוא ייצב נורמות מאד גבוהות. הוא לא פחד לדרוש, היה לו את האומץ לפקד ולעמוד על שלו. אני מאד אוהב אותו ואני מתגעגע אליו. אני אהיה מאד קרוב לחיילים שלי, לא אהיה מפקד ששומר דיסטאנס. אבל אני מאמין שאוכל לדרוש מחיילי דרישות גבוהות למרות הקירבה אליהם.
