בפרשת הקודמת, ״בראשית״, אדם וחוה אכלו מעץ הדעת, אולם אז המשיכה שרשרת החטאים של האדם עד שהאל קובע בפרשת נח – ״רבה רעת האדם בארץ״. כלומר אין סיכוי לתקן את האדם ולכן יש להשמיד את העולם.
כך אכן קורה. האנושות כולה מושמדת (למעט נח ואנשיו), ונוצרת גרסה חדשה שלה. אולם, נח ובנו ממשיכים אף הם במלאכת החטאים. למרות זאת, האל מחליט שלא להשמיד פעם נוספת את העולם החדש שברא.
סיפור המבול מעלה סימני שאלה:
למה האל מחליט להשמיד הכול ומשאיר את נוח ואנשיו בתיבה? לא היה עדיף או פשוט יותר להתחיל הכול מהתחלה? מאפס?
מכאן מגיע המסר.
תיבת נח היא סמל לפיסה מהעבר.
העולם החדש נברא על חורבותיו של הישן.
בהקבלה אלינו… לכל אחד או אחת מאיתנו יש את החבילה שלו,
את המקום או הנסיבות מהם הוא מגיע. גם אם החבילה או המקום קשה, ניתנת לנו האפשרות מדי יום, להיבנות אחרת, בידיעה שהעבר תמיד יהיה הבסיס למי שאנחנו היום.
