"אין להוציא מכלל אפשרות שהנאשמים ביקשו גם לפרוק על המתלונן את התסכול והזעם שהצטברו אצלם כתוצאה מפגיעת המכונית בעמוד והנזק שנגרם לה". את המילים הכמעט לא ייאמנו הללו כתב שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אריה רומנוב, בפסק דינם של שני מחבלים שביצעו פיגוע דריסה ודקירה כנגד יהודים חרדים בירושלים ב-2019.
תחילתה של הפרשה המכעיסה שנחשפה באתר 'הקול היהודי' על ידי אלחנן גרונר וארגון 'חוננו' היא בפיגוע הדריסה המושתק שהתרחש בכיכר צה"ל בחודש אדר ב' תשע"ט. במשטרה מיהרו אז לסווג את האירוע כאירוע תעבורתי ולשחרר את המחבלים, תוך שהם טוענים כי מדובר היה בקטטה בינם לבין הפצוע היהודי. רק כעבור תשעה חודשים נעצרו שוב המחבלים, הפעם בידי השב"כ, לאור מידע חדש וחסוי שהצביע על כך שאכן מדובר היה בפיגוע.
השניים בסופו של דבר הורשעו המחבלים בבית המשפט המחוזי ברוב של שני שופטים, בניגוד לדעתו של רומנוב שכאמור זיכה אותם. הקטין נידון ל-11 שנות מאסר והבגיר ל-16 שנות מאסר בלבד, עונש קל יחסית לעברות מסוג זה.
מה שמכעיס במיוחד בפסק הדין הוא החלק בו מנסה השופט רומנוב להילחם בעדויות מהזירה ובהודאותיהם של המחבלים בשב"כ. "לא אכחד שאין לי הסבר חלופי להימצאותה של הסכין במקום, אלא רק השערה", הסביר השופט וציין כי "ההסבר שהמאשימה העלתה (שמדובר בפיגוע דריסה ודקירה) הוא הסבר אפשרי ויש בו הגיון וטעם".
"אולם ניתן להעלות השערה אחרת -ומדובר בהשערה בלבד – לפיה הנאשמים או מי מהם נהגו להחזיק בסכין דרך קבע, כפי שעושים לא מעט מהנאשמים המואשמים לפנינו בעבירות של החזקת סכין, וכאשר הם יצאו מהמכונית הם לקחו איתם את הסכין "על כל צרה שלא תבוא".", המשיך השופט.
"יתכן שכאשר המתלונן ניסה להדוף את הנאשמים, הם סברו כי כוונתו הייתה לפגוע בהם, והנאשמים לא הסתפקו בכך שהם היכו אותו באמצעות רגליהם וידיהם, כפי שהם עצמם מודים, אלא הם גם ניסו לפגוע בו באמצעות הסכין שנאשם 1 החזיק".
השופט רומנוב לא הסתפק בכך וניסה להביא יסוד נפשי אפשרי שיצדיק דקירה של פצוע דריסה ששוכב על הרצפה. "אין להוציא מכלל אפשרות שהנאשמים ביקשו גם לפרוק על המתלונן את התסכול והזעם שהצטברו אצלם כתוצאה מפגיעת המכונית בעמוד והנזק שנגרם לה (למכונית)".
עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו שמלווה את נפגעי העבירה בתיק ונלחם עד להכרה באירוע כפיגוע, מסר לקול היהודי כי ישנם מספר כשלים בטיפול בפיגוע הזה. "לצערנו הפיגוע החמור הזה חושף כשלים רבים במלחמה הבסיסית בטרור. החל מהטיפול הכושל של המשטרה שלא חקרה בתחילה את הפיגוע ושחררה לחופשי את המחבלים, וממשיך בכך ששופט מההרכב מזכה את המחבלים בדעת מיעוט תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהראיות החד משמעיות בתיק ובהוספת סברות מופרכות כדי למצוא הסבר למעשיהם הרצחניים של המחבלים.
ממשיך בענישה מקילה ביותר של הרכב השופטים, חרף כך שמדובר בפיגוע משולב של דריסה וניסיון דקירה, וכלה בכך שהפרקליטות מסרבת לערער על קולת העונש. ככה לא ניתן לנצח טרור", הוא אומר.
