ממשלת מעבר גבולות: מילים רבות כבר נכתבו ונאמרו אודות המשא ומתן סביב הסכסוך על הגבול הימי בין ישראל ללבנון, שלו השלכות על שדות הגז הימיים "כריש" ו"קאנה". מסמכי הטיוטה להסכם המתגבש נסתרים מעין הציבור, וחלקי מידע שונים המתפרסמים מעת לעת מהווים בסיס לפרשנויות, השערות והתנגדויות שונות.
אחד הנושאים העקרוניים, הקודמים לסוגית סימון הגבול הימי, נוגע ללגיטימצית ממשלות מעבר לעסוק בנושאים אסטרטגיים מעין אלו. למען הסר ספק- ממשלות מעבר ולא ממשלת מעבר, משום שמדובר הן בממשלת ישראל והן בממשלת לבנון.
מעבר מבנט ללפיד
ממשלת ישראל ה-36, המכונה "ממשלת השינוי" חסרת התמיכה והכיסוי מראשית דרכה, מנסה בשארית כוחה ליצור שינוי כפוי על אף היותה ממשלת מעבר חסרת לגיטימציה, בה מכהנים ראש הממשלה יאיר לפיד לצד ראש הממשלה החלופי והלעומתי לכאורה –נפתלי בנט.
ממשלת ישראל הפכה רשמית לממשלת מעבר בהחלטה לפזור הכנסת ה-24 שהתקבלה במליאת הכנסת ב-30 ביוני. מתוקף החלטה זו וההסכמים הקואליציוניים שקדמו לה, בגינן הוקמה הממשלה המעורערת מלכתחילה ב-13 ביוני 2021 ואושר מינויו של נפתלי בנט בעל ששת המנדטים לעמוד בראשה, התמנה ב-1 ביולי יאיר לפיד לתפקיד ראש ממשלת המעבר בישראל ונקבע מועד לבחירות לכנסת ה-25 ב-1 בנובמבר.
4+היות ואלו הנתונים והבחירות יתקיימו עוד כ-20 יום, נראה כי ישנו כאן מהלך שעלול להיתפס כמחטף בדקה ה-90, בכדי לייצר מצג שווא שבהצלחתו יקנה נקודות פוליטיות שיומרו למנדטים, בעבור ראש ממשלת המעבר. אם בעבר היו בארץ "כלכלת בחירות" ו"הבטחות בחירות" שונות (בלי הבטחה לקיים), אזי כעת ישנו ניסיון לקביעת "הסכמי בחירות" מדיניים- ביטחוניים- כלכליים אסטרטגיים, ללא כל בושה או סמכות.
הניסיון להסדרת הגבול הימי עם לבנון על ידי ממשלת מעבר ישראלית כושלת הופך לאבסורד גדול אף יותר נוכח העובדה שגם השותף הלבנוני, עמו אמורים לחתום לכאורה על ההסכם, הינו ממשלת מעבר כושלת של מדינה קיקיונית ומפולגת, המצויה במשבר עמוק ומתמשך, שנשיאה עתיד לסיים את תפקידו בסוף החודש הנוכחי.
ממשלת מעבר לבנונית
האם יש בלבנון גוף לגיטימי עמו ניתן לחתום בעת הזו על הסכם אסטרטגי שיהיה שווה יותר מאשר הדיו באמצעותו נחתם?
ספק גדול אם ניתן הדבר לאור העובדה שבמשך למעלה מארבעה חודשים, מאז הבחירות לבית המחוקקים ב-15 במאי, נותרה לבנון ללא ממשלה. שכן ראש הממשלה המכהן נג'יב מיקאתי ונשיא לבנון הגנראל מישל עאון, משת"פ ישראלי לשעבר שחצה את הקווים והתקרב לסוריה ולחיזבאללה, לא הצליחו עד כה להגיע להסכמה על הרכב הממשלה.
ראוי להזכיר כי ב-29 בספטמבר התכנס הפרלמנט הלבנוני בכדי לבחור את הנשיא הבא, לאחר שעאון צפוי לסיים את כהונתו ב-31 באוקטובר, אך אף מועמד לא זכה במספר הקולות הדרוש לשם כך. הואיל וכהונתו של עאון כנשיא אמורה לפוג, אמר הוא לאחרונה כי ייתכן שלא יתפטר אם לא תקום ממשלה לפני תום כהונתו (נשיא לבנון נבחר על ידי הפרלמנט, ועל פי הסדר חלוקת הכוח של לבנון חייב להיות נוצרי מארוני, בעוד שראש הממשלה הוא מוסלמי סוני ויו"ר הפרלמנט מוסלמי שיעי).
4+האם לאור נתונים אלו לבדם נראה סביר לנהל משא ומתן ואף לחתום על הסכם אסטרטגי בר תוקף כלשהו? בהתחשב במצבה הפוליטי הסבוך, המורכב והמעורער מיסודו של לבנון, שהובילה למלחמות אזרחים, למאבקים עדתיים אלימים, למצב כלכלי מחפיר, לכיבוש ומעורבות זרה על אדמתה שנמשכים הלכה למעשה מאז הקמתה- האם נראה לבר דעת במדינת ישראל שבשלו התנאים ונמצאה העת הטובה ביותר לחתום עם המדינה השסועה על הסכם משמעותי דווקא עתה?
האם לא ברור לפוליטיקאים "התמימים" בישראל שבמצב הדברים הנוכחי בלבנון, גם אם יבחרו נשיא וממשלה עד סוף החודש, לא תאמר המילה האחרונה בכל סוגייה על ידי איראן ועושי דברה- החיזבאללה?
אילו הייתם אתם, הקוראים התמימים, אנשי עסקים הגונים – האם הייתם נאותים לחתום מרצון על הסכם מקרקעין זה או אחר, בעת הזו ובתנאים הללו, עם שותפים שהפרו הסכמים קודמים? האם הייתם מאמינים שיש תוקף להסכם זה דווקא על פני אחרים, ושיש מי שיוכל להיות ערב להשקעתכם במצולות הים?
השותף הלבנוני עמו אמורים לחתום על הסכמים, בין אם ישירות או באמצעות צד שלישי, לא הוכיח עד לעצם היום הזה את מסוגלותו לעמוד בהסכמים בינלאומיים, אזי מדוע יעשה זאת דווקא עתה?
לשם המחשה ראוי לזכור כי לבנון אינה עומדת בתנאי החלטה 1701 שאושרה במועצת הביטחון של האו"ם ב-12 באוגוסט 2006, ואף על ידי ממשלתה שלה בראשותו של פואד סניורה. החלטה 1701 קראה להפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חיזבאללה להמשיך לפעול בשטח.
4+על פי ההחלטה תוגבר כוח האו"ם (יוניפי"ל) ב-15,000 חיילים חמושים עם סמכות להפעלת נשק וסיוע לפריסת צבא לבנון בדרום המדינה. לפי סעיף 12 להחלטה: כוח האו"ם "ינקוט את כל הפעולות הנדרשות להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג, ויסתייע באמצעים רבי-עוצמה למניעת ירי". עוד נקבע בהחלטה שיש למנוע הכנסת נשק לאזור ללא הסכמה של ממשלת לבנון והוטל אמברגו מלא על העברת נשק לחיזבאללה.
האם חלקם של השותפים הלבנונים להחלטה התממש ונאכף כנדרש מאז 2006? בקצרה – לא. יתירה מכך, ב-31 באוגוסט אימצה מועצת הביטחון פה אחד את החלטה 2650, שהאריכה את המנדט של כוח האו"ם בלבנון בשנה נוספת, וגינתה את החזקת הנשק מחוץ לשליטת המדינה על ידי "ארגונים חמושים" (שלא לומר מפורשות- חיזבאללה). ההחלטה הדגישה כי על פי ההסכם משנת 1995 "יוניפי"ל מוסמך לנהל את פעולתו באופן עצמאי" ודרשה מהצדדים להפסיק את ההגבלות על תנועתו, בין היתר על ידי התרת "סיורים מוצהרים ולא מוצהרים". תגובת חיזבאללה לדברים הייתה ברורה: "ההחלטה הפכה את "כוחות יוניפי"ל לכוחות הכיבוש".
עוד ראוי להזכיר בהקשר להסכמים עם לבנון שמעולם לא קוימו, כי לאחר שנבחר בשיר ג'ומייל לנשיא לבנון ב-23 באוגוסט 1982, יש שיאמרו בעזרת "כידוני צה"ל" במלחמת לבנון הראשונה, חשבו ראש הממשלה דאז מנחם בגין ושר הביטחון אריאל שרון כי ייחתם הסכם שלום עם לבנון, כפי שהובטח על ידי ג'ומייל קודם למלחמה.
ב-1 בספטמבר התברר לישראלים כי הנשיא הלבנוני מחויב למדיניות האזורית ולאו דווקא לישראל, וכי לכל היותר יפרוס כוחות צבא בדרום המדינה כדי למנוע פעילות עוינת מתחומה. דבר שכידוע לא האריך ימים בדיוק כמו ג'ומייל עצמו שנרצח ב-14 בספטמבר 1982. ממשלת לבנון, מזה תקופה ארוכה ככלל ובעת הזו בפרט, אינה גורם בעל סמכות ויכולת ליישם החלטות סוברניות ללא אישור חיזבאללה, ארגון טרור המונחה על ידי האיראנים לכל המבולבלים. בהקשר זה
4+ראוי אף לציין כי גורמים בלבנון מטילים ספק רב ביכולתה של ממשלתם לדאוג לאינטרסים הלאומיים, הן הפנימיים והן החיצוניים, בשל חוסר הכשירות והמורכבות הפוליטית הכרוכה בהתמודדות עם הסוגיה הסבוכה, כמו גם מפאת חשדם כי המעשים "נובעים מאינטרסים אישיים ולא מהאינטרס הציבורי".
חתימה על הסכם בעת הזו בין ממשלות מעבר זמניות בישראל ובלבנון, תהווה כרטיס כניסה קבוע למימי הים התיכון בעבור איראן. מהלך שעלול לפתוח זירה חדשה שתסכן את ביטחונה של מדינת ישראל, ולא רק תפגע בכלכלתה ותסיט את גבולותיה הימיים.
לאחר דיון מהותי בסוגיות הלגיטימציה של ממשלות המעבר הישראלית והלבנונית לחתום על הסכם אסטרטגי שכזה, אפשר לדון בפרוטרוט בפרטי ההסכם המוצע ומעבר לו, אילו היו הצדדים נאותים לפרסמו ככתבו כלשונו, ואז לשאול ולתהות על טיבם ותוכנם של הסעיפים, כדוגמת: מדוע שדה "כריש" המצוי בשטחנו נכרך מלכתחילה בהסכם עם לבנון, או בעצם עם אירן וחיזבאללה? האם יש תוקף לחתימת הסכם עם מדינה מושחתת וקורסת שהופכת להיות מדינת פרוקסי של איראן? האם גורלו של מאגר "כריש" מותנה ברצונם של משמרות המהפכה ויכולת הפקת הגז ממאגר "קאנה" הלבנוני? מה המשמעות לגבי סוגיות אסטרטגיות נוספות העומדות לפתחה של ישראל במזרח התיכון ומול לבנון בהכרח?
סיכום והמלצות
בישראל ובלבנון מכהנות ממשלות מעבר ושורר חוסר יציבות פוליטי מתמשך שלו השלכות חברתיות, כלכליות וביטחוניות אסטרטגיות. בלבנון, בה חוסר היציבות נמשך כבר עשרות שנים ועלול להימשך עוד תקופה ארוכה, בין היתר כתוצאה מעיכוב בבחירות לנשיאות, משיטת הממשל, מהשחיתות הפושה ומהעדר ממשלה קבועה ויציבה, המצב חמור שבעתיים ועלול אף להחריף נוכח המשבר החברתי-כלכלי העמוק במדינה. מדינה פיקטיבית ושסועה, בה עושה חיזבאללה כבשלו בחסות איראנית מאז שנות ה-80.
לאור מצב הדברים המתואר, אין לגיטימציה לממשלת המעבר הישראלית לקבל החלטות אסטרטגיות בעלות תוקף משפטי ומדיני, הנוגעות לגבולה הימי של מדינת ישראל מול לבנון.
אם חרב מונחת על צווארה של מדינת ישראל ומאלצת היא את הממשלה לחתום על ההסכם- אז יש להסיר את החרב והיד האוחזת בה באיבחה, להפגין ביטחון ולהשיב את הריבונות וההרתעה.
אם מדובר בגחמה פוליטית של מנהיג שעלה לשלטון בדרך לא דרך ומנסה לצבור הון לבחירות הקרובות- אזי יש להעמידו במקומו, בכנסת או בבית המשפט, ולסכל כל החלטה שמקבל הוא בחוצפה, בהעדר סמכות והרשאה.
4+איוולת היא להאמין לכל סוג של הסכם עם לבנון הנשלטת בידי איראן וחיזבאללה. אין להמר על התנהלות שונה של אותם שחקנים ערבים מושחתים, רמאים ושונאי ישראל, כמנהיגי לבנון בחליפות יוקרתיות וחיזבאללה בגלימות ומחלצות, ביחס לתוקף הסכם כלשהו בין אם טוב הוא ובין אם רע.
אי הוודאות המאפיינת את הזירה תישאר עוד תקופת מה. אמינותם של המנהיגים הנוכחיים שהתנפצה ומקורות סמכותם שאבדה ובספק אם הייתה, אינה מאפשרת חתימה על הסכמים אסטרטגים עתה, אם בכלל. לפיכך, חתימה על ההסכם המדובר הינה מעשה הגובל בהעדר סמכות, בחוסר אחריות ובשערורייה שאין כדוגמתה, בידי מי שנקבע כי אינם ראויים עוד להנהגה.
חתימה ראש ממשלת מעבר שלא נבחר לתפקידו, 20 יום לפני בחירות, על ההסכם עם לבנון- הינה חציית קו אדום מדיני, בטחוני, גאוגרפי וערכי ברמה האסטרטגית שאין להסכים עמו.
המחבר הינו חבר וחוקר בכיר בתנועת הביטחוניסטים
