זה לא השם? חשבתם שהשם ראש השנה, מגיע היישר מדפי התנ"ך? טעות בידכם. לאורך כל הפסוקים והפרקים, מעולם לא אוזכר החג בשם אותו אנו מכירים כיום. כאשר מדברים על ראש השנה במקורות, מדובר על 'יום תרועה' או 'זיכרון תרועה'. אז מאיפה הגיע השם המתבקש, לחג העומד בראשה של כל שנה? התשובה היא – מחכמינו זכרונם לברכה.
2. תמיד תהיתם למה אנו נאלצים לחזור על החג לא פעם אחת, אלא פעמיים? העניין הוא שראש השנה, כמו ראש חודש, הוא לא דבר שהיה קל לקבוע בימים עברו, בהם לא היו לוחות שנה ובטח של מדדים אמינים ומדויקים לזמן. קידוש החודש היה נעשה על ידי החכמים בירושלים. הבעיה הרצינית יותר הייתה להעביר לכולם את ההודעה שהשנה מתחילה בזמן, ללא אינטרנט. אז בעוד נעזרים אותם אנשים במדורות אש או רצים, האנשים מחוץ לירושלים החלו לחגוג את החג פעמיים, על מנת שלא לפספס את המועד.
3. מי שחגגו את החג יום אחד בלבד, היו באופן הגיוני, אנשי ירושלים, אשר ידעו מקרוב מתי מתחילה השנה החדשה. אבל אחרי שעם ישראל עבר ללוח העברי קבוע, התעוררה שאלה, מה לעשות עם ראש השנה. מצד אחד – התאריך ברור וקבוע, אבל המנהג כבר השתרש בקרב הלא-ירושלמים. המחלוקת נפתרה בידי הרי"ף שקבע את ההלכה כי מסורת חגיגת היומיים תישמר.
1+3. ראש השנה נחשב ליום שבו ממליכים בני האדם את האלוקים עליהם. הרעיון הזה מגיע מהתלמוד, אשר למרות הדעות רבות כי יום בריאת האדם הראשון הוא כ"ה באלול, שם נאמר כי האדם הראשון נברא בראש השנה. מתוך כך, הובן כי הקדוש ברוך הוא החל למלוך על האדם בא תשרי ולכן בכל שנה, אנו מצווים להזכיר לעצמנו את התאריך הזה ולהמליך מחדש את הקדוש ברוך הוא.
5. ישנם הנוהגים בראש השנה, לא לנמנם בצהריים אלא ללמוד תורה או לומר פסוקי תהילים. הרמ"א הסמיך את המנהג הזה כפי שהוא מופיע בתלמוד הירושלמי, שם נאמר שהמנהג הזה הוא בכדי שלא יישן מזלו של האדם. אמנם מדובר רק במנהג, אבל האם שווה לקחת סיכון עבור כמה דקות של תנומה? הבחירה בידכם.
6. ואחרונים חביבים – הסימנים. סימני ראש השנה הם מזמן סמלי החג, כמו תפוח בדבש וראש של דג. אז האמת שדווקא שני האחרונים הם לא מהמנהגים המקוריים. הסימנים הופיעו לראשונה בתלמוד הבבלי, שהתייחס לחמישה מרכיבים: "קרא", "רוביא", "כרתי", "סילקא" ו"תמרי". בתקופת הגאונים התקבע המנהג לאכול את הסימנים בסעודת החג, ולהצמיד לכל מאכל ברכה על פי טבעו, שמו או צורתו. עם השנים, הוסיפו היהודים היצירתיים עוד ועוד מאכלים. אפילו בימינו ישנה מסורת להמציא סימנים חדשים ומתוחכמים, ואמרו כבר חכמים – כל מי שמרבה בסימני ברכה בסעודת החג, הרי זה משובח.
