כיצד יכולים יהודים להיות מופתעים בימינו מעצם התגלמות הרוע עלי אדמות, לאחר היסטוריה ארוכה של מעשי טרור וזוועות שביצעו מחבלים ערבים, לוחמי חופש או שהידים ו"גיבורים" (לתפיסתם), בבני עמם? האם אותם ה"מופתעים" מאופיינים בזיכרון קצר ושכחה, שפלות רוח ויצר הרס עצמי או פשוט חוסר הבנה וניתוק מהמציאות המתחוללת מעל פני האדמה?
מי שחקר ולמד אודות מעשי הטרור והזוועה של הערבים ביהודים לאורך השנים, לא יתקשה להבין כי בשנאת יהודים צרופה עסקינן. שנאה תהומית עליה גדלים הערבים ללא קשר להקמת המדינה, לקו כחול או ירוק, להתיישבות או התנחלות הנחשבות "כיבוש". שנאה שמקורה במלחמת דת המתנהלת בזירת ארץ ישראל, לאחר שלא נותרו כמעט יהודים לפוגרומים במדינות ערב השכנות.
5+מי שחווה, ראה ושמע אודות מחזות הזוועה המלווים את עם ישראל מאז ימי החלוצים ועד ימינו פשוט לא יכול להיות מופתע מ"עוד" רצח אכזרי של קשישה. הרי כיצד אפשר לשכוח את פיגוע הצליפה בו נורתה שלהבת פס, תינוקת בת עשרה חודשים ששכבה בעגלת תינוק, סמוך לפתח ביתה בעיר האבות; רצח בני משפחת פוגל באיתמר, בו דקרו שני מחבלים למוות זוג הורים ושלושה מילדיהם בליל שבת, 11 במרץ 2011- רצח שזכה לתמיכה מובהקת של 32% מהפלסטינים על פי סקר שנערך.
לא היה זה "הרצח הלאומני המשפחתי הראשון" שהרי קדמו לו הפיגוע בקיבוץ מצר בו נרצחו חמישה ישראלים, בהם אם ושני ילדיה הרכים במיטתם מטווח אפס ב-10 בנובמבר 2002 ורצח בני משפחת גביש באלון מורה, במוצאי יום טוב ראשון של פסח, 28 במרץ 2002, יממה אחרי הטבח במלון פארק שהיווה את הזרז למבצע "חומת מגן".
כאמור, אין לתלות את האשמה ב"כיבוש השטחים" במלחמת ששת הימים ואף לא בהקמת מדינת היהודים בתש"ח לכאורה, שהרי מעשי רצח וטבח המוניים התחוללו כאן לסירוגין במשך שנים, בחסות שלטון זר תחת הכינוי מאורעות תרפ"א (1921) ותרפ"ט (1929), המרד הערבי בשנים 1936- 1939 ועוד.
5+יהודים תמימים, ילדים ומבוגרים עולים חדשים וצברים, נרצחו באכזריות בביתם ובשדותיהם בידי מחבלים ערבים צמאי דם ("פדאיון") בשנות החמישים, כדוגמת: הפיגוע בבית משפחת קניאס ביהוד בו נרצחו בשנתם אם ושני ילדיה בני הארבע ושנה וחצי ב- 12 באוקטובר 1953; הטבח במעלה עקרבים שבנגב, בו נרצחו באכזריות 12 נוסעי אוטובוס "אגד" ב-17 במרץ 1954 ולא מן הנמנע שהיווה השראה לפיגוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלי "פת"ח", בו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71.
פיגוע שהרשות הפלסטינית מהללת בהנצחת זכרה של דלאל מוגרבי, שעל שמה קרויים בתי-ספר לבנות בעזה ובחברון; פיגוע שארע במהלך חתונה במושב פטיש בנגב המערבי ב 24 במרץ 1955 בו נרצחה ישראלית בת 22 ו-18 נפצעו; הטבח בבית הספר למלאכה שבכפר חב"ד, ב- 11 באפריל 1956 בו נרצחו מדריך וחמישה תלמידים בנוסף לעשרות פצועים מתוכם 4 קשה. רשימת הפיגועים ארוכה, כואבת ומזעזעת, התיאורים מחרידים והתמונות הבודדות שישנן מזוויעות ואינן שונות מאלו הנראות במחוזותינו גם בעשורים האחרונים.
5+דוגמאות אלו משקפות התנהלות אכזרית, רוע ושנאה תהומית המושתת על אידאולוגיה דתית ומוטיבים לאומניים של הערבים כלפי יהודים בעת החדשה. האם עוד נותר מקום להפתעה? האם האדישות השתלטה עלינו כחברה שכבר "לא ממש סופרת" ירי והשלכת אבנים לעבר רכבים של יהודים בכבישים מרכזיים, רק משום שהם מבוצעים בציר 60, בנגב או ב"עוקפים" ולא בנתיבי איילון?
כן – אפשר בהחלט להיות מופתעים מעצם העובדה שיש עוד מי שמופתעים, לאור עצמת והיקף הפיגועים האכזריים, שיש עם מי לעשות שלום בשטחי הרשות הפלסטינית. שהערבים יניחו את נשקם ויחדלו להתגאות, להלל ולתמוך ברוצחי אזרחים ישראלים ככלל ויהודים תמימים בפרט, בארץ ובעולם, שכל חטאם הוא ביהדותם ובתמיכתם בעצמאותה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
אפשר להיות מופתעים שבכנסת ישראל יושבים, ועתידים לשבת גם עתה בהכשרת הבג"ץ, ערבים תומכי טרור, אליהם הצטרפו כמה יהודים שפלים והזויים. כאלו שהוכיחו נאמנות לעוכרי ואויבי ישראל הגדולים לאורך שנים, שמצדיקים פגיעה במתיישבים לכאורה, ופוגעים במעשים ובדיבורים בכוחות הביטחון הישראליים. כאלו שאינם משפילים מבט בפני משפחות שכולות ישראליות ונפגעי פעולות איבה, הנוהגים בעזות מצח מול שלטון החוק, ולא רק לכאורה.
5+אפשר בהחלט להיות מופתעים שיש עוד מי שמאמין שאפשר וצריך לקבל בהבנה חברה, קבוצה או אדם בודד המצדיק רצח של בני אדם ורואה בכך גבורה נעלה. כיצד אפשר לקבל בהבנה ולדון על שלום ברצינות הראויה עם ישות טרור שעודה תומכת ומהללת מחבלים, המקימה עבורם כיכרות וקוראת על שמם מוסדות, המעבירה למשפחותיהם מיליוני שקלים ומחנכת לשנאת יהודים כבר מגן הילדים.
אפשר להיות מופתעים מהרפיסות הישראלית המאפשרת למדינות זרות, אנטישמיות או צבועות יותר או פחות, להיות תומכות טרור דה פקטו בהיותן הממנות העיקריות של רשות הטרור הפלסטינית וארגוני הטרור הערביים הפועלים במסווה של ארגונים הומניטריים?
סיכום והמלצות
פראי אדם ערבים רוצחים יהודים משכבר הימים בשל יהדותם, במסווה לאומני זה או אחר. שיטותיהן הרצחניות אכזריות, אינן בוחלות באמצעים ואינן מבחינות בין אזרחים לחיילים ובין ילדים, לנשים וקשישים. מצב הדברים הזה לא השתנה נוכח התנהלותן של ממשלות ישראל האחרונות, עם השינוי או בלעדיו.
לפיכך, יש לדרוש שינוי תפישתי מפתיע – יישום החוק כלשונו! פסילת כל רשימה שמצעה נוגד את חוק יסוד הכנסת סעיף 7א, תומך בישויות אויב זרות ומתנגד למהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
5+מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי. ייעודו של בית הינו לספק ביטחון. מי שמערער על הביטחון צריך להימצא מחוץ לבית ולא בתוכו, בתחומו או בקרבתו. עליו להיות מוקצה, נרדף או לא להיות כלל.
יש לשנות טרמינולוגיה ולהפסיק "לנטרל" מחבלים- מחבלים מחסלים! כל ערבי נושא נשק שלא בהיתר- דמו בראשו. ערבי שיעז לאיים על יהודי באבן, סכין או מקלע – דמו בראשו. ערבי שיעז להתגרות ולפגוע בכוחות הביטחון צריך לאבד כל יכולות תחושה וגירוי בגופו. בפראי האדם, עליהם נכתב בספר בראשית טז': "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן", יש לטפל ביד חזקה, באגרוף קפוץ, בעופרת ובפלדה.
את רכושם של המחבלים ותומכיהם יש להחריב או להחרים למטרות פיצוי לקורבנותיהם. את משפחותיהם יש לגרש לצמיתות אל מעבר לגבול, כך תוצדק תמיכת האו"ם והאירופאים בסוכנות הפליטים. על כפר ממנו יוצאים באופן סדרתי מחבלים לעבור טיפול שורש כפי שנוהגים במגפה: בידוד הכפר ולבסוף, באין מזור, העתקת תושביו הסוררים למקום בו לא יהוו מטרד לסביבתם ולשכניהם. לעומתם- מי שחפץ יהיה לחיות בשכנות טובה ובהבנה כי בארץ ישראל היו ויהיו יהודים עד קץ כל הזמנים- יחיה בכבוד כאדם עם אדם.
5+בכל רחבי ארץ ישראל, בה קמה מדינת ישראל אסור לאפשר מצב או מקום בו יהודים, או בני כל דת אחרת, נרצחים בשל אמונתם ועצם קיומם עלי אדמות. אין לאפשר הפליה בין דם יהודים במישור החוף ובשפלה לדמם של אחיהם מעברה השני של הגדר או החומה.
לטרור המושתק בכבישים, לירי ולהשתוללות בכבישים, לטרור החקלאי ולפרוטקשן המנוהל על ידי הערבים בכפרים בגליל, ביו"ש ובנגב – יש להתייחס כמו לפשיעה בצפון תל אביב ולדרישות האבטחה של מי שהתבצר במהירה וללא אישורים מעכבים, פשוט כי רצה להביא שינוי מרעננה שיצא לרעה.
ממשלת ישראל צריכה להשיב את המשילות והביטחון לתושבי ישראל. לקחת את החוק חזרה לידיה ולטפל בחומרה הנדרשת בטרור ובפשעים לאומניים, בטרם יילקח זה בידי אזרחי המדינה הנאמנים אך המיואשים, שהחלו לקחת את החוק לידיהם לאחר שאיבדו את אמונם יחד עם ביטחונם ברחבי הארץ כולה.
