● מלכה צימטבאום נולדה ב-26 בינואר, 1918, בברצקאו, פולין. כשהייתה בת שמונה היגרה משפחתה לבלגיה והתיישבה באנטוורפן. היו לה חמישה אחים. כשגדלה הלכה לבית-ספר וגילתה כישורים מיוחדים במתמטיקה ושפות. לצד זאת הייתה חברה ב"נוער הציוני", שם הייתה אהובה ומכובדת מאוד. חינוכה הופסק כשאביה התעוור והיא נאלצה לצאת ולפרנס את משפחתה. החל מתקופה זו העדיפה מלכה כי יקראו לה מלה, וכינוי זה הפך לשמה.
● במהלך כיבוש בלגיה על ידי הנאצים, היא נשלחה למחנה המעבר מלכן. לאחר ארבע ימים שבילתה שם, נשלחה לאושוויץ ולאחר הסלקציה הועברה למחנה הנשים בבירקנאו. היא הייתה בת 20 בלבד.
● הודות לשליטתה בשפות רבות, בניהן צרפתית, הולנדית וגרמנית עבדה מלה במחנה כמתורגמנית. תפקידה אפשר לה חופש יחסי, ותנאים נוחים יותר משניתנו לאחרות – תנועה חופשית במחנה ולבוש אזרחי, והיא ניצלה זאת בכדי לעזור לאסירים האחרים. לעיתים הצליחה להקל בעומס העבודה, עקב החשש שמא אסירי המחנה לא יעמדו בעבודת הפרך ואף הגניבה להם תמונות שנשלחו בידי קרוביהם. כמו כן היא השיגה מזון ותרופות ובעיקר העניקה עידוד נפשי לחבריה.
1+● בן זוגה של מלה, אסיר פוליטי בשם אדק גלינסקי, הציע למלה לתכנן תכנית בריחה, לאחר שנכשל בנסיון בריחה שערך עם חברו. מלה הסכימה, בעיקר בכדי שתוכל לספר לעולם על הנעשה באושוויץ. התוכנית, לפיה אדק יתחפש לקצין אס אס וייקח את מלה עימו, בהעמדת פנים שהוא לוקח אותה לבצע עבודה כלשהיא, הצליחה. השניים הצליחו להימלט לעיר לא רחוקה מאושוויץ ומלה נכנסה לקנות לחם עם מטבעות זהב שנגנבו מכיסי הקצין הנאצי. פטרול גרמני שעבר באזור חשד בה ועצר אותה. אדק הבחין במעצרה של מלה, ועל אף שהייתה לו ההזדמנות לברוח הוא הסגיר את עצמו עקב ההבטחה שלנצח יהיו יחד.
● מלה ואדק נלקחו לתאי ענישה שכונו "הבונקר", והופרדו לתאים שונים. גלינסקי חרט על קיר בתאו את שמותיהם. הוצאתם להורג יחד. לפני הוצאתה להורג, מלה החלה לחתוך את ורידיה עם סכין גילוח, וחלק מהעדויות אומרות שהיא סטרה לשומר שניסה לעצור אותה ועודדה את שאר האסירים להתמרד, גם אם יסתכנו בחייהם. עקב נסיון ההתאבדות שלה, נלקחה להישרף בעודה בחיים. סיפור הוצאתה להורג של מלה צימטבאום הוזכר ב-8 ביוני 1961 בזמן משפט אייכמן על ידי רעיה כגן.
