תנועת האבנט השחור, או כמו שהיו קוראים לה בדרום אפריקה, The Black Sash, ושמותיהן היו ג'ין סינקלייר, רות פולי, אליזבת מקלארן, טרטיה פיבוס, ז'אן בוסאצה והלן ניוטון-תומפסון. מטרת הארגון הייתה קודם כל להגן על נשים, אולם הכיוון השתנה לאחר שהן נהגו לעטות אבנט שחור בפגישות שלהן, וכך להראות את התנגדותן לאפליית השחורים בדרום אפריקה. כל חברות הארגון היו ממוצא לבן.
ההתנגדות לאפרטהייד החלה כישיבות מנומסות על כוס תה, כאשר מייסדות הארגון החליטו להתנגד לחוקה ולהגן על השחורים החיים במדינתן. הן הצליחו לגייס עוד 2,000 נשים לארגון וקיימו צעדה לעבר עיריית יוהנסברג, העיר בה קיימו את מרבית האסיפות.
תחילה התרכזו חברות הארגון במניעת סילוק והגליה של תושבים שחורים, ולצד זאת פעילות פוליטית וקידום נציגות מטעמן בבחירות לממשלה. כאשר האפרטהייד החל לחלוש על כל פינה ופינה במדינתן, חברות האבנט השחור החלו להפגין נגד החוקים אשר היו גזענים והפלו לרעה את תושבי דרום אפריקה השחורים, בשל צבע עורם ומעמדם.
לאחר מכן חברות האבנט קראו לכל השחורים במדינה, הסובלים מעול השלטון, להגיע אליהם לבקשת עזרה. הן החלו לתת ייעוץ משפטי וחוקתי לאותם אנשים, ומצאו סעיפים בחוקה המעניקים להם שוויון זכויות. משרדי הייעוץ שהקימו היוו כלי מרכזי בהפלת שלטון האפרטהייד, ובהתנגדות האזרחית לשלטון באותם ימים.
האבנט השחור:
בין 1955 ל-1994, הארגון היה אחד הקולות המשמעותיים בהתנגדות לאפרטהייד. חברותיו עבדו בסנגוריות למשפחות שנפגעו מחוקי האפרטהייד, הן ערכו הפגנות קבועות ושקטות מאוד בהן עמדו לצד הכביש עם תלבושתן המיוחדת, ולא עשו דבר מלבן להפגין נוכחות זועמת. הן קבעו משמרות מחוץ למשרדי הממשלה והפרלמנט, ואף הותקפו באלימות על ידי תומכי האפרטהייד.
פעילות הארגון הופסקה כאשר הסתיים האפרטהייד בשנות ה 90, ונלסון מנדלה שוחרר מהכלא. הוא הוקם מחדש זמן קצר לאחר מכן, כארגון המקדם זכויות אדם עבור כל החיים בדרום אפריקה.
במאי 2015 חגג הארגון 60 שנות פעילות, וכיום הוא בעיקר עוסד בחינוך, הסברה ופעילות קהילתית.
אהבתם את המושג? תרצו לקרוא מושגים נוספים? אל תשכחו לעדכן בתגובות!
