מערך החי״ר בצה"ל עבר בשנים האחרונות שינוי משמעותי. "אי אפשר לנצח מלחמה ללא החייל שיתקע את הדגל בראש ההר", נאמר לא אחת. אך האם עדיין, גם בעידן הנוכחי – מלחמות יוכרעו בכיבוש פסגות?
התפיסה אכן שונה. ההתמקדות כעת היא בלוחמה בשטח בנוי נוכח האיומים מאוייבינו על המדינה, וגם הטכנולוגיה המתקדמת בצה"ל משנה את תפיסת הלחימה של יחידות החי"ר.
בחטיבה הסגולה פועל מאמן לחימה, כמו בעוד ארבעה בסיסי אימון. המשימה שלו היא להביא את הלוחמים לקצה – בתוך חדר עם מזגן, מרושת במצלמות ואמצעים מתקדמים, החיילים מתאמנים שעות על גבי שעות בדופק גבוה עם הפסקות קצרות בלבד. עוברים בין תחנת ירי, לתחנת קרב מגע, ותחנת טיפול בפצוע מדמם.
גם מטווחי ירי שבעבר היו מתקיימים רק בשטח הפתוח, נכנסו לסימולטורים, ויש לכך יתרונות משמעותיים בפיתוח הלוחם. לטכנולוגיה יכולות רבות, אך לשים דגש רק עליה לא בהכרח מספיק כדי לנצח. המשמעת בשנים האחרונות התרופפה בצה"ל, ויש שיגדירו זאת כהליך טבעי שעובר בחברה הישראלית של היעדר סמכותיות.
כיום המרחק הפיקודי, הדיסטנס בלשון החיילים, כבר בשלב הטירונות הבסיסית כמעט ולא קיים, ולעיתים יש לכך השפעה על סוגיות של בטיחות באימונים ובפעילות מבצעית. עניין אחר שהפך בשנים האחרונות לשגרה, הוא מעורבות ההורים בנעשה ביחידות שבהן משרתים ילדיהם. למרות זאת, יש דבר אחד שמאפיין את לוחמת החי"ר, מאז קם צה"ל ועד היום. רוח לחימה ואמונה בצדקת הדרך.
למרות השינויים בצה״ל והתרופפות המשמעת הניכרת, מערך החי״ר מתאמן לקראת המלחמה הבאה עם מסר ברור לאויב.
צפו בכתבה מתוך 'המהדורה המרכזית'
