תסמונת 'שיכרון המעמקים', נקראת גם רעלת חנקן או בלועזית "Rapture of the Deep", והיא אחת התופעות המסוכנות ביותר שיכולות להתרחש מתחת לפני הקרקע!
רגע לפני שתיבהלו עד עמקי נשמתכם, ותמהרו לבטל את צלילת ההיכרות שקבעתם, נבהיר ונאמר – התופעה הזו יכולה להתרחש אך ורק אם צוללים מעבר לעומק של 30 מטרים, והיא כשלעצמה אינה מזיקה. בנוסף היא מתרחשת בהדרגה, כך שאם תצללו בחברת אנשים נוספים כנראה הם יוכלו להבחין שדבר מה אינו כשורה אצלכם ויפעלו בהתאם.
למעשה התופעה הזו מעניקה לצולל תחושה כאילו הוא שתה כמה לגימות טובות של יין, והיא מחמירה ככל שמתקרבים יותר לקרקעית הים. אפשר לחוות את התופעה בכמה צורות, ולרוב היא תכלול צלצול משונה באוזניים, תחושת אופוריה, פרצי צחוק ומצב רוח עליז מאוד.
כל זה קורה לאדם בגלל כמויות החנקן אשר גודלות וגודלות ככל שהוא מעמיק יותר בצלילתו, עקב הלחץ המתגבר על הגוף. ככל שהצלילה ממושכת יותר, יותר חנקן נצבר ברקמות ועובר לרקמות עשירות בשומן כמו מערכת העצבים – וכך נוצרת תחושת שיכרות ושמחה.
1+הסכנה המוחשית היא כמובן השיכרון שאוחז בצוללן. אם נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסוכנת, הרי שצלילה, בה הריכוז המתמיד של הצוללן הוא זה אשר משפיע על בטיחותו, מסוכנת פי כמה. צוללנים כמובן מודעים אליה היטב, ומלמדים עליה בבתי ספר ימיים ומועדוני צלילה רבים.
על כן על הצוללים לעומק רב יש לעבור הסמכה מיוחדת, אשר תעניק להם כלים להתמודד עם התופעה גם כאשר הוא נמצא מטרים רבים מתחת למים. אותם צוללנים לומדים כיצד להימנע מהתופעה, ומה לעשות במקרה והיא מתרחשת אצלם או אצל חבריהם לצלילה. ברוב מועדוני הצלילה יש אפשרות לצלול עם בלון אוויר, המכיל תערובת של הליום – המפחית את כמות החנקן. ההליום מקטין משמעותית את השפעת החנקן המסוכנת ומאפשר צלילה בטוחה עד כמה שאפשר.
אז אם בפעם הבאה שאתם צוללים תמצאו עצמכם מצחקקים בלי היגיון, מרגישים שיכורים ומלאי שמחה, ופרץ עז של שמחה יגאה בכם, דעו כי ייתכן שלא מדובר רק בהתרגשות שאחזה בכם למול המראות הנדירים של קרקעית הים, אלא ייתכן ואתם זקוקים לעזרה וכדאי שתעלו על מעל פני המים, מהר ככל הניתן.
אהבתם את המושג? אל תשכחו לספר לנו בתגובות!
