היה אדם זקן וחכם שעסק בחייו במחקרים, וחשב לעת שיבתו עם עצמו איזה חותם הכי נכון להשאיר לארבעת בניו, הרי הם עוד יישארו הרבה אחריו בזה העולם, ורצה משהו שכשיזכרו בו יזכרו מיד בטיפ לחיים שהשאיר להם, וכך יהיה רגוע שממשיכים הם בדרך הנכונה.
לאחר מחשבה, לפניכם מה שהוא עשה.
קרא לארבעת בניו, וביקש מהם שיכנסו אליו מהגדול לקטן לפי הסדר ביחידות, נכנס הבכור, והאבא הביט בו במבט מחויך ושאל – "האם אתה יכול לעזור לי במחקר חשוב מאוד? אולי המחקר האחרון שאני אעשה בחיי! זה לא ידרוש ממך הרבה אנרגיות, אך כן זה ידרוש ממך להתאפק בסבלנות ולזרום עם מה שאבקש ממך.." הבן שכיבד את אביו מאוד לא סירב, וציפה כבר לשמוע במה מדובר.
האבא הוציא תמונה שמופיע בה תמונה של גן מלא בעצים, ועץ אחד מתוכם מסומן בעיגול, האבא נתן לבן את התמונה, ואיתה הוסיף פתק קטן, ואמר לו – "בפתק זה רשום הכתובת המדויקת של המקום, וכן רשום תאריך שבו רצוני שתלך אל אותו העץ.." אוקיי! – הבן הגיב, ומיד שאל – "זהו? רק לראות?" "לא! תרשום לי גם מה ראית, כלומר מה ההתרשמות שלך מאותו העץ.." -ענה האבא.
כך קרא לעוד שלושת בניו, ונתן לכל אחד תמונה של גן עם עץ כל שהוא שמוקף בעיגול, עם כתובת ותאריך וביקש מהם שירשמו לו את הרושם שלהם.
לפני שיצאו, ביקש מהם שאם יזכה להישאר בחיים, שיבואו אליו בעוד שנה בתאריך כך וכך כולם ביחד ויקריאו לו את הרושם שלהם.
לאחר שנה חזרו, והאבא העמידם בשורה לפי הסדר מהגדול לקטן, וביקש מהגדול להקריא לו את שכתב, התחיל הבן להקריא – הלכתי באותו התאריך שביקשת אבי האהוב, וראיתי עץ יפיפה מלא בעלים ירוקים בהירים וחיוניים לטבע, ענפי העץ היו מסודרים להפליא, ומהעץ יצאו פירות יפים, מבושלים ועסיסיים במיוחד.
הבן השני, פתח ואמר – "הלכתי גם אני אבי היקר לעץ שביקשת וכנראה שאצלי נפל עץ פחות מוצלח משל אחי כי ראיתי עץ מלא בעלים יפים וענפים מסודרים אך ללא פירות כלל".
הבן השלישי, נשא דבריו – "הלכתי אל אותו העץ שביקשת אבא יקר שלי, ואם אחי השני דיבר על עץ לא מוצלח אז אצלי המצב אחר לחלוטין, אצלי הוא ממש לא מוצלח כי לא היו לו שום עלים ושום פירות, רק ענפים וזהו".
הבן הרביעי, אמר – "אני מרגיש שלא נעים לי לדבר לאיזה עץ אני נשלחתי, כי ראיתי עץ יבש כמו הנגב, נראה שמעץ זה לא יצא כלום".
וכאן האבא חייך ואמר – "בניי היקרים הבאתם תוצאות מדהימות למחקר שלי, שלחתי את כולכם לאותו העץ בדיוק, אך בארבעת עונות השנה, יצא לנו במחקר שעץ אחד נראה משתנה בתכלית מעונה לעונה.."
הבנים, היו קצת בהלם, איזה מין מחקר זה? הלא הדברים ברורים. ומיד העיז הגדול ושאל זאת. אביו החל להתווכח ואמר שאין זה ברור ושילכו להביא חקלאי לשאול אותו על כך.. ומיד הביאו אחד כזה ושאלוהו, וענה החקלאי – כאותם הבנים, האבא לא נבהל ושאלו – "תגיד, מי גורם לעץ להשתנות בצורה כזו קיצונית? האם החקלאי או העץ גורמים זאת?" ענה החקלאי – "לא! כך טבעו של העץ על פי, כנראה! כוח עליון".
שמעתם? אמר האבא לבניו.. "שמעתם מהחקלאי כעת את תוצאות מחקר חייכם משהו שיוביל אתכם בדרך הנכונה לנצח – האדם הוא כמו עץ השדה, יכולים להיות בו המון שינויים מרחיקי לכת, פעם יש לו הכל ולא חסר לו כלום ופעם אין לו כלום וחסר לו הכל, ומי גרם זאת? ה' יתברך! לכן, כשיש לכם, אל תתגאו ואל תתנשאו על סביבתכם והכי חשוב אל תשכחו מי הוא זה שגרם לכם את העושר הזה כי ברגע אחד הוא יכול לקחת ממכם הכל בחזרה.".
בפרשתנו פרשת עקב, כתוב כך – "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום" ועוד מוסיפה התורה – "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה" ואז מה יקרה? מה הבעיה בעצם? ממשיכה התורה – "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאות מארץ מצרים מבית עבדים וכו'.."
תופעה ידועה זאת בעולם!
כשיש לבן אדם הכל הוא פתאום שוכח ממי שדאג ועזר והרים אותו, פתאום אין לו זמן בשבילם, ולכן התורה מזהירה – היזהרו שלא לשכוח את ה' אלוקיכם מריבוי כסף וזהב או מריבוי כבוד וכד', כי הקב"ה שהוא מסובב את כל המסובבים גרם שיהיה לאדם את מה שיש לו, ולכן בושה היא לאדם שלא להשקיע מזמנו לאותו אחד שנתן לו, זה שכחה רעה עם חוסר בהכרת הטוב כלפי מי שמחיה אותנו.
יש בזה גם תועלת גדולה לבריאות הנפש של האדם, הרי, מי שלא שוכח לעולם את ה' יתברך אז גם אם הוא חלילה יפול, מיד הוא מבין – זהו רצון ה' כעת, וכמו שהוא נתן לי ככה הוא לקח לי וככה הוא עוד יחזיר לי, הכל בידיו יתברך!! לא כל מכה קטנטנה תכניס אותו למשבר, הוא הרי יודע שגם כל מה שהיה לו זה מאיתו יתברך.
בזמן שהנני כותב זאת בני הבכור מזמר לידי בלי לדעת מה שאני כותב כך – "הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו". שומעים? לעולם – בין כשיש ובין כשאין לדעת שזה חסדיו של ה'.
שבת שלום ומבורך.
