● רוזה פארקס נולדה ב1913 בעיירה טוסקגי באלבמה בשם רוזה לואיז מק-קאולי. את ילדותה העבירה תחת צילה הכבד של הגזענות ועל פי סיפוריה חברי ארגון הקו קלוקס קלאן היו נוהגים דרך קבע לפטרל על יד ביתה.
● כאשר בגרה והגיעה לגיל 19, היא עברה לעיר מונטגומרי ונישאה לריימונד פארקס, ספר וחבר בארגון הNAACP, (בעברית – ההתאחדות הלאומית למען קידום אנשים צבעוניים), שהיה אז ארגון מחתרתי מאוד. הוא ניסה בכל כוחו למנוע מרוזה להשתתף גם בפעילות המסוכנת, אך היא שמאסה בפחד ובגזענות, התעקשה והצטרפה לארגון. במקביל היא השלימה, בעידוד בעלה, את השכלתה התיכונית.
● בעוד היא פעילה בסניף מונטגרומי, עבדה רוזה למחייתה כתופרת. לאחר זמן קצר היא נבחרה למזכירת הסניף, ובמסגרת זו הייתה כותבת מאמרים רבים העוסקים בשווין זכויות ומגנים את האפליה כלפי אפרו אמריקנים.
● ב-1 בדצמבר 1955, סירבה פארקס לפנות את כיסאה לאדם לבן במהלך נסיעתה באוטובוס. על כך היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי (באותם ימים החוק קבע כי חלקו הקדמי של האוטובוס מיועדים ללבנים ואילו האחורי לשחורים). פארקס אמנם נהגה לפי החוק והתיישבה מאחורה, אך החוק גם קבע עכאשר נגמר המקומות באוטובוס השחורים מחויבים לפנות את מקומם ללבנים. לזאת פארקס סירבה, ובנוסף ערערה על הרשעתה.
●מעצרה הביא לחרם אוטובוסים ארוך בהובלת הכומר מרטין לותר קינג אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הערעור של פארקס על הרשעתה התקבל בבית המשפט העליון של ארה"ב והוביל לביטול החוק להפרדה גזעית בתחבורה ציבורית שהוכח כנוגד את החוקה האמריקאית. פארקס הפכה לסמל בתנועה לזכויות האזרח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא עברה לדטרויט, הייתה פעילה פוליטית וזכתה לכבוד רב. היא נפטרה ב24.10.2005 בגיל 92.
