עם ישראל ממש סמוכים לכניסתם לארץ ישראל – הארץ המובטחת, הובטחה לפני שנים רבות לאבותינו הקדושים, כל המסע של עם ישראל במדבר היה לשם כניסתם בסופו של דבר אל הארץ המיוחדת הזו, אך לפתע – חלה תפנית לא פשוטה.
בני ראובן ובני גד – הם הסיפור.
להם, היה מקנה בצאן ובקר רב מאוד, והנה, כמעט לפני הכניסה לארץ ישראל, הם רואים מחוץ לארץ ארצות מיוחדות בשם – יעזרו וגלעד, ומה היה מיוחד בהם? המציאות שם היתה מדהימה ממש לצורך גידול המקנה שלהם. ולכן, פונים הם למשה ואומרים לו – אין ברצוננו לעבור את הירדן! אנא! השאר אותנו כאן כדי שנוכל לגדל את מקננו כפי שצריך.
משה, מתפלא עליהם מאוד, ושואל – אחים שלכם ילכו להכנס למלחמה ואתם תשבו פה? הרי, כשיכנסו עם ישראל אל ארץ ישראל הם צריכים לעשות מלחמה ולכבוש אותה מיד אותם אלו שהחזיקו בה – שלא קיבלו אותה בשבילם.
ומוסיף להם עוד – למה אתם אומרים זאת דווקא עכשיו? הרי שאר שבטי עם ישראל יחשבו חלילה שיש בעיה עם הארץ ועם אנשיה וכד', וממשיך משה להטיח בהם – אתם עושים כעת בדיוק כמו שעשו המרגלים כשבאו לעם ישראל והתחילו להפיח בהם – רוח של פחד, וממשיך לגולל בפניהם את ההיסטוריה – הרי יודעים אתם, שהקב"ה כעס מאוד על מה שעשו, ונשבע שכל אותו הדור לא יזכו לראות את ארץ ישראל לאחר מה שעשו חוץ מכלב ויהושע שהיו חלק מהמרגלים – אך דיברו טוב, ולכן, הוליך ה' את עם ישראל במדבר ארבעים שנה כדי שימותו כל אותו הדור שהיו בתקופה זו, ואז מוסיף משה לסיומת – קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים להוסיף עוד על חרון אף ה' בישראל.
לאחר ששומעים שני השבטים את הטענות הקשות ממשה, עונים לו כך – נשאר כאן, ונבנה גדרות צאן ונדאג כפי הראוי למקננו, ולאחר מכן נבנה ערים לילדינו. (זיכרו את בקשתם).
וממשיכים ואומרים למשה – ולגבי החשש הנכון והאמיתי שחלילה עם ישראל יחששו להכנס בגללנו, אנחנו נהיה הראשונים להכנס ונלחם יחד עם כולם את מלחמת הארץ ורק לאחר שנראה שהכל בידינו – נחזור.
עונה להם משה – אם כך, ובאמת תעשו זאת, ולחמו את מלחמת ה' בארץ אני מוכן שתחזרו לכאן.
אך כעת משה נתפס איתם על נקודה כל שהיא ששמע מתוך דבריהם.
ומהי?
הם ביקשו להשאר בחוץ לארץ ואמרו – נבנה גדרות צאן למקננו ורק אחר כל אמרו – נבנה ערים לילדינו. משה אומר להם – נשמע מדבריכם שאתם חסים יותר על הממון מאשר על בניכם ובנותיכם, הרי שמתם בראש מעינכם ובקשתכם הראשונה את – צאנכם. ואתם צריכים לדעת מהו העיקר ומהו הטפל, ילדים – עיקר, כסף – טפל.
שמעו וקיבלו בני ראובן ובני גד את המוסר הנוקב מפיו של משה.
אכן, מוסר נוקב, מאוד!! וכפי שציינו בעבר התורה אינה מיועדת רק לספר היסטוריה אלא בעיקר ללמדנו מוסר.
והתורה מבקשת מאיתנו לשים לב. האם אנו לא מאלו שעושים את הכסף – עיקר ואת הילדים – טפל?!
כמה אנשים שהם עשירים היו מוכנים להיות עניים כדי לזכות לילדים??
אז להיות עני – אין צורך, ואף אחד לא מבקש זאת מאיתנו, אך בודאי שעל האדם להשקיע בילדיו שהם – הפיקדון, האוצר, המתנה שקיבל מאת ה', מתנה שלא כל אחד זוכה לה, זוהי מתנה שלא ניתן להעריכה בכסף, זאת מתנה שנשארת כאן בעולם גם לאחר המאה ועשרים של האדם – והיא ממשיכה לעשות לו נחת רוח במצוות ובמעשים טובים שעושה..
האם לא שווה להשקיע??
אך, גם כשמשקיעים, יש כאלו שחושבים שההשקעה מתבטאת רק בכך שאפנה את הילדים בכסף או במתנות וטיולים וכו' טעות!!!! לפנק במה שהזכרנו – בודאי שצריך. אך ההשקעה הטובה ביותר, האיכותית ביותר, ונשמרת לאורך זמן היא – ליצוק תוכן אמיתי לחייו של הילד, תוכן שיתן לו שמחה וסיפוק אמיתי, תוכן שיגדל אותו להיות איש – ישר, מחונך, בעל מידות טובות, מלא בידע מדויק וחשוב ולא בידע מדומיין ועצוב.
ה' יתברך יזכה אותנו להשקיע בעיקר שהם ילדינו והם יביאו לנו את הברכה הנצרכת לנו בכל מכל כל.
שבת שלום ומבורך!!!
