קשה היה להישאר אדיש מול "מונולוג גביע הלבן" של אראל סגל. הכאב בקולו, הדמעות בעיניים, וכל שפת הגוף שלו שידרו לא רק את השבר האישי שלו, אלא את השבר הגדול שעבר על המגזר הדת"ל כולו.
לפי אראל סגל, הבעיה של המגזר הוא אגו מנופח, אולם נראה שהבעיה עמוקה יותר.
מונולוג הלבן של אראל סג"ל:
פחות מ-24 שעות מאז התפרסם הסרטון של סג"ל, הציף את הרשתות החברתיות סרטון נוסף של חובש כיפה סרוגה, הפעם היה זה ניר אורבך. צפיתי בסרטון הזה פעמיים רק כדי להיות בטוח שהבנתי מה שראיתי; ניר אורבך, האיש שבשנה האחרונה היה שותף בממשלה הכי מסוכנת ליהדות וליהודים שקמה אי פעם, פשוט ניסה לטשטש את מעשיו ולהצדיק אותם.
בקול רגוע ובמבט בוטח אורבך מתאר את מה שאירע בזירה הפוליטית בנימה של פרשן פוליטי, כאילו כל מה שקרה כלל לא נוגע אליו. השיא מגיע כשהוא בכל זאת מספר על חלקו בכל מה שקרה, ואז מתברר כי בעיני עצמו הוא בכלל נושא בתפקיד מושיען של ישראל! הוא האיש שבגדלותו ידע לעצור בזמן והביא להפלת הממשלה! וואו! זה סרטון מדהים של אדם שבחוסר מודעות משווע חושף את כל שעקום אצלו, אבל גם את מה שעקום בגישה של חלק מהציבור.
שובו של ניר אורבך: "אני הפלתי את הממשלה, הגבול נחצה"
זוכרים את נפתלי בנט? האיש הוביל את המגזר הדת"ל להישג הכי גדול שלו בעשורים האחרונים כאשר בבחירות 2013 נכנסו תחת הנהגתו 12 חברים לכנסת. היה בבנט משהו שגרם לרבים להאמין שהוא האיש שמייצג נאמנה את המכנה המשותף הרחב של חובשי הכיפה הסרוגה – גם איש ארץ ישראל השלמה וגם הייטקיסט מצליח. גם מתייעץ עם רבנים וגם בורגניסט מרעננה – גם ישראליות וגם יהדות תחת כיפה סרוגה אחת. לכאורה, מה אפשר לבקש יותר מזה?
פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בנט ה'מושלם' זרק בבת אחת ובלי למצמץ את חבריו וערכיו. הוא טרק את הדלת על חבריו בבית היהודי, וכדי להוכיח לכולם שהוא בכלל משהו אחר, עשה מעשה בוטה. ב-28 בינואר 2019, מספר שבועות לאחר פרישתו מהבית היהודי, השתתף בנט בריאיון בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שנערך באוניברסיטת תל אביב. לפני שהתחיל הריאיון, בנט הפתיע את הנוכחים כאשר ניגש אל המראיינת דנה וייס, נשק ללחיה ולחץ את ידה באופן מוחצן. למראיינת ולנוכחים המופתעים, שלא ציפו למעשה כזה מאדם דתי, הסביר בנט בלי למצמץ: "מותר לי, אני כבר במפלגה אחרת…". כלומר, עבור בנט שמירת ההלכה הוא ערך שצריך לשמר רק מכח אילוץ מפלגתי. אך ברגע שהשתחרר מכבלי המפלגה, גם כללי ההלכה חדלו להיות רלוונטיים עבורו, ולכן על פי תפיסתו הוא רשאי להשליך את הערכים המוקדשים ביותר ולעשות ככל העולה ברוחו.
נפתלי בנט הוא לא סתם אדם, הוא היה מנהיג המגזר הדתי לאומי. ההתנהלות חסרת העכבות שלו הייתה צריכה לשמש נורת אזהרה בוהקת שמתריעה כי להנהגה בוחרים רק אדם שהוכיח נאמנות לערכים אותם מייצג, שכן, מי שבגד בערכים פעם אחת, מדוע שלא יעשה זאת שוב? אנשים אמורים ללמוד מטעויות כאלה, אבל למרבה הפלא כאשר בנט הציב את עצמו כיו"ר מפלגה פעם נוספת, עשרות אלפים התעלמו מנורת האזהרה ונתנו לו שוב את קולם. ובנט כמו בנט, עשה זאת שוב; אחרי הבחירות הוא זרק הצידה את בוחריו ואת הבטחותיו ויחד עם מתן כהנא וניר אורבך וחברי מפלגה נוספים הקימו ממשלה שפעלה במנוגד לכל הערכים אותם התיימרו לייצג.
לטעות פעם אחת זה אנושי, אך לטעות פעמיים באותה טעות זה כבר מלמד על בעיה משמעותית, ועד שהציבור לא יתמודד עם הבעיה הזאת וייגמל מהנאיביות שלו, אנשים שהוכיחו כי הם אינם ראויים להנהגה יוכלו בכל פעם למתג את עצמם מחדש ולהיבחר שוב ולגרום לנזקים חמורים.
על פניו נראה שהטראומה הגדולה שבנט וחבריו יצרו, אכן הביאו לשינוי חיובי. כאשר בנט וחברי מפלגתו הפכו למוקצים פוליטית מחמת מיאוס, ומצד שני, הסקרים מורים על תמיכה עצומה במי שמייצגים נאמנות מוחלטת לערכיהם. כפי שאמור להיות. אך עדיין צריך לקוות שאת השיעור המאלף הזה שבנט וחבר מרעיו לימדו, הציבור לא ישכח לעוד הרבה שנים.
