המהומה המוזרה סביב ארנון סגל הוא ביטוי נוסף לעצמת הניכור והתיעוב שחלקים גדולים בימין חשים כלפי דמויות בולטות בציונות הדתית על רקע התמיכה/שתיקה/השלמה שלהם עם מעשה ההונאה של בנט. התיקון – אם בכלל אפשרי עוד – יתחיל בהבנה של השבר הזה, קלמן ליבסקינד ושות' מפספסים את האירוע לגמרי.
יש כאן קו שבר היסטורי בין הליכוד לציונות הדתית. מה שאנחנו רואים עכשיו זו רק ההתחלה. מזכיר לכם את המאמר של מוטי אוחנה בהארץ לפני כמה חודשים שפרס חזון ימין-ריאליסטי שלדעתי רבים בליכוד יאמצו בשמחה. יש פער גדול בין חזון גוש אמונים לחזון הליכוד, מנקודת המוצא הזו יצאו לנגח את נתניהו בנט וחבריו יחד עיתונאי הז'אנר האנטי ליכודי המגזרי – חגי סגל, קלמן, עמית סגל, ועוד ועוד כל אחד לפי סגנונו ודרכו, במהלך שבסופו של דבר הוביל להקמת ממשלת שמאל על מלא ולחצייה של כל הקווים הדמוקרטיים והלאומיים.. הגושאמוניזם בפוליטיקה ובתקשורת (הטובים לתקשורת!) קרס באופן כ"כ ספקטקולארי בשנה האחרונה.
אחיו של העיתונאי עמית סגל הודיע על הצטרפות לפוליטיקה
במידה מסויימת אפשר לומר שהניצחון של המגזריות התגלתה כחורבן של הלאומיות. וזה מהותו של השבר הגדול. זה לא עניין של דעות ימין או שמאל, אלא של פרקטיקה פוליטית לאומית מול מגזרית. כשכמה צייצנים קוראים לאנשים "שמאלנים" הם מתכוונים לזה, והם צודקים לחלוטין.
אם יש סיכוי לתיקון ולריפוי הליכוד צריך להמציא את עצמו מחדש כמפלגה לאומית אמיתית, והציונות הדתית צריכה לעשות בדק בית עמוק ביותר. הבנטיזם אינו אפיזודה חולפת, אלא ביטוי לשבר האידאולגי המרכזי של התקופה. לצערי אני לא רואה כאן סיכוי לפתרון.
אוסיף ואומר: ממשלת בנט-לפיד נפלה מוקדם מדי. לא היו שום מהלכים דרסטיים, ולהערכתי גם לא יהיה כלום עד הבחירות. הימין עדיין שאנן, ואף זחוח כי חושבים שהפילו את בנט, מתפלגים, מתכסחים וחוזרים על הדפוסים הישנים. לא היה מספיק קשה כדי לחייב בדק בית רציני ושידוד מערכות. בקיצור: חוזה שחורות.
