קשה היה שלא לחוש אי נוחות קלה ומבוכה מדגדגת אל מול התמונות שהגיעו מנחיתת הנשיא ביידן בנמל התעופה בן גוריון השבוע. באופן כללי התנהל הטקס כמצופה מטקסים שכאלו, קבלת הפנים הייתה ראויה, הנאומים קצרים ותכליתיים ואפילו נבחרי הציבור שהגיעו למעמד הנחשק הצליחו שלא לעשות פאדיחות, לפחות אלו שלא פתחו בקבוקי מים עם הפה.
אז מדוע מבוכה? ובכן אל הטקס הצטרף, או הסתנן, תלוי את מי שואלים, ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט שחיכה גם הוא לאחר אישור שקיבל משותפו המענטש תחת כבש המטוס לנשיא ביידן.
המונולוג של ברדוגו.
בנט היה נראה כגלגל חמישי ברכב דו גלגלי, איש לא ידע בדיוק היכן להעמיד אותו או מה הוא עושה שם, השיא הגיע כשבשלב מסויים עצרה את בנט אשת משמר הכנסת מהתקדמות עם ביידן ומלוויו. "כאן נגמר השטיח האדום בשבילך", סימנה האשה הסמכותית ובנט הנבוך נאלץ לעמוד ולא להתקדם.
סביר שברגע הזה נפל לבנט האסימון שזמנו עבר, שהחסד שזכה לו אתמול תם, קבלת הפנים בנתב"ג לא הייתה אלא אשליה רגעית שהוא יותר מדמות שמילאה את ימיה הפוליטיים וכעת אינה יותר מסרח עודף על כתפו של ראש הממשלה לפיד.
הנדל ושקד הולכים בנתיבו של בנט
מי שעוד לא קיבלו את הבשורה הם השרים איילת שקד ויועז הנדל, השניים נמצאים במגעים אחרונים לריצה משותפת, מבלי להבין מהסקרים שגם עבורם השטיח האדום נגמר.
הנדל ושקד ממשיכים וימשיכו לנגן את ניגון הממלכתיות, מילים ולחן: ישראל הראשונה. הם יזמרו זמירות על כמה הם יפים, כמה ממלכתיים, ראו כמה אבקת אחדות אנו מפזרים כמה ארומה של איחוי.
המלודיה הזו נשמעת להם קסומה, אך בציבור הבוחרים היא נופלת על אזניים ערלות, שם מזהים את הזיוף, שם מרגישים את הצרימה ובעיקר רואים את הגברת השמנה עולה לשיר את הרקוויאם של חייהם הפוליטיים.
הנתיב שהלך בו בנט ושממשיכים לצעוד עליו הנדל ושקד יכול להסתיים רק בכך שהם נשארים מאחור, ממלכתיים ומאחדים, יפי בלורית ותואר אבל מאד מאד בודדים.
