חיים ואודליה שרון יודעים להתמודד עם קשיים, שניהם נולדו עם שיתוק מוחין ועל אף המוגבלות הפיזית שלהם הם לא נתנו לה לנהל אותם. כשנולד ילדם הראשון אביב, הם הבינו שהמוגבלות משפיעה על גידול הילדים ושהם צריכים למענם עובד זר שיתמוך בהם ויעזור בגידול שלהם.
אודליה: "בהתחלה אני אמרתי לדודה שלי שאני לא צריכה שום עזרה שאף אחד לא יגדל לי את ילדים ומהר מאוד הבנתי שאני כן צריכה את העזרה ואת המטפלת הזרה בבית".
חיים ואודליה מגוללים בפנינו מציאות עגומה בכל הקשור לטיפול בילדיהם כהורים בעלי מוגבלות, שצריכים להפקיד את היקר להם מכל בידי עובדים הזרים.
חיים: "הייתה לנו מטפלת שיום אחד מצאו אותה השוטרים באחד הגנים בעיר היא עישנה סיגריות על הילד בזמן שהוא אסתמטי". אודליה מוסיפה כי היה מקרה נוסף: "מטפלת אחרת יום אחד חזרה מהעבודה שיכורה היא הייתה עד כדי כך שיכורה שאנחנו ממש פחדנו ממנה".
אם לא די בכך על אף ההתנהגות הבלתי הולמת של המטפלים בכל פעם שהתחלף מטפל, השניים שילמו מכיסם הפרטי אלפי שקלים: חיים: "זה מה שהמדינה קבעה והתאגידים מנצלים את זה אנחנו משלמים לא רק 2000 ₪ יש הרבה תוספות ואישורים שעולים לנו כסף ואין לנו מה לעשות. עד הבחירות האחרונות שלמנו למטפלים גם על יום בחירה 200% מי שמע על דבר כזה שיום בחירה כשמטפל זר שבכלל לא שייך למדינה יקבל 200% רק כשהרמנו קול צעקה הפסקנו לשלם על כך".
הכתבה מתוך המהדורה המרכזית
כיום כשהילדים גדלו משפחת שרון נעזרת במטפל זר לניהול משק הבית. "אנחנו אנשים שחיים בחברה בריאה, אנחנו מארחים כחלק מחיי חברה ובלי המטפלת הזרה לא יכולנו לאפשר את זה לעצמנו היא נותנת לנו יד לחיות חיים רגילים על אף המגבלות".
אודליה: "העזרה הפיזית היא משהו גדול עבורנו ועבור בית בריא ושמח גם לנו וגם לילדים".
למרות שעבודת המטפל הזר אצל משפחת שרון מסתכמת כיום בניהול משק הבית הם הגיעו למצב שהמטפלת הזרה תבעה אותם והם שילמו לה אלפי שקלים בעקבות פסיקה של בית המשפט.
חיים: "הייתה לנו מטפלת שעבדה אצלנו 6 שנים, בחורה שהייתה לפני גירוש מהארץ אני במהלך העסקתה סגרתי איתה שאשלם לה את קופת הגמל כתוספת של 300 שח לא ידעתי שאני חייב להפקיד כשהגעתי לבית משפט במקום לעסוק בנושא של הקופה בסופו של דבר האשימו אותי שלא הייתי צריך לה 25% מהשכר וכשאמרתי לשופטת שאף אחד לא משלם 200 ₪ שכירות היא הוציאה אותי מהאולם ואמרה שאני מבזה את בית המשפט.
"בסופו של דבר אחרי פשרה שילמתי לה 18,000 ₪ בנוסף לתשלומים שכבר שילמתי. זו הייתה הרגשה מתסכלת אף אחד לא רואה אותנו ואף אחד לא מגן עלינו אין לנו הסתדרות או משהו כזה היום העובדים הזרים מנהלים אותנו".
זה עוד סיפור אחד מתוך אלפי מקרים שמלמד עד כמה המציאות של המשפחות שנזקקות למטפלים סיעודיים קשה ונואשת. הם מרגישים מוזנחים על ידי המדינה שלעיתים מתעלמת מהחובה שלה להעניק רווחה לאזרחיה.
חיים: "אין פה חוקים, אין דין ואין דיין".
תגובת ארגון קו לעובד: "קו לעובד זו עמותה ללא מטרות רווח שמסייעת מזה 30 שנה לעובדים המוחלשים ביותר, בכלל זאת עובדי סיעוד. מעצם הגדרתה, מטרת העמותה היא לתת סיוע לעובדים, והיא אינה נותנת סיוע למעסיקים מחשש לניגוד עניינים.
"עובדי סיעוד מועסקים בשוק עבודה בעייתי, בשכר עבודה נמוך, 24/6 או 24/7 שעות ביממה. רבים מהם עובדים בתנאים פיזיים ונפשיים קשים, בעלי קשיי שפה ונגישות למרחב הציבורי, וחלקם אף חסרי מעמד. עובדים אלו אלא יוכלו לקבל סיוע מאף גורם אחר.
"מניסיוננו משפחות מטופלים משלמות את המגיע לעובדים, ורק במקרי קצה, בהם המטופל הפר את חוקי העבודה של מדינת ישראל, ומסרב בעקביות לשלם לעובד את הזכויות המגיעות לו עפ"י דין, גם לאחר מיצוי ניסיונות פשרה וגישור, אנו נאלצים להפנות את העובד לתביעה ומסייעים במידת הצורך באיתור ייצוג משפטי על מנת שהעובד יקבל את יומו בבית הדין".
