בשנת 2002 חרב עולמה של משפחת רוטמן בעקבות תאונת דרכים קטלנית בצומת יגור ששינתה את המשפחה באחת. ביתם הבכורה של משה ואסתי, עדן ז"ל לא שרדה את התאונה ומאז בנם רז שהיה בן שמונה וחצי נותר מונשם ומשותק.
משה רוטמן: "הייתי מאושפז והמשפחה הייתה בדרך אליי כשהם לא הגיעו הבנתי שמשהו לא בסדר. בדקתי עם חבר שאמר שהכול טוב וכשהגעתי לרמב"ם ראיתי את עדן, היא נראתה בסדר אבל הייתה לה פגיעה קשה באבי העורקים והיא נפטרה על שולחן הניתוחים. הבנתי שעם רז אנחנו יוצאים למאבק על החיים".
בעקבות מצבו הרפואי המורכב של רז ועל פי חוק הוא נזקק לעזרת הזולת, מטפלים זרים שילוו אותו במהלך היום, יטפלו בו ויעזרו לו.
בשנים האחרונות משפחת רוטמן, כמו אלפי משפחות בישראל הפכה למעסיקה של העובד הזר על פי החלטת המדינה. הם מתמודדים מול משרדי הממשלה השונים על מנת לשרוד את העלות של העובדים הזרים ואת הנטישות החוזרות של המטפלים שעולות להם לעיתים הרבה מאוד כסף אותו הם משלמים לחברות הסיעוד.
אסתי רוטמן קובלת: "מי שמע על דבר כזה שאדם נכה או קשיש צריך להיות מעסיק?" גם משה תוהה ושואל "איפה המדינה בסיפור הזה? ולמה אני אמור להעסיק את המטפל, למה המדינה לא מתעסקת בזה?".
הסיפור הקשה של משפחת רוטמן – צפו בכתבה מתוך המהדורה המרכזית
המשפחה מספרת כי מי שמערים קשיים נוספים הם התאגידים שלעיתים קרובות באות לטובת העובד הזר ופחות למען המשפחה וישנו גם ארגון בשם "קו לעובד" שעוסק אך ורק בזכויותיהם של העובדים הזרים ומממן להם גם עורכי דין על מנת שיוכלו לתבוע את המשפחות. "היום אנחנו פה בשביל רז, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה שלא נהיה פה הם יאכלו אותו בלי מלח"
"המדינה נטשה אותנו – במקום לתת יד אנחנו מרגישים מופקרים ומנוצלים, זה לא הגיוני שנתתי כל השנים, שילמתי ביטוח לאומי – ועכשיו הלכה לי הפנסיה ואני מוציא עשרות אלפי שקלים בשנה".
בנוסף, המשפחה מספרת כי על פי החוק הם צריכים לשלם משכורת מינימום לעובדים שאינם משלמים מיסים למדינה כשבפועל המציאות היא אחרת. אסתי רוטמן: "אנחנו אמורים לשלם לעובדים הזרים משכורת מינימום אך בפועל אנחנו משלמים הרבה מאוד כספים יותר מימה שנדרש".
זה עוד סיפור חברתי מקומם של אנשים שקופים שרק מבקשים לקבל עזרה כדי לחיות שמדינה שמגדירה את עצמה מדינת רווחה.
