● אנני טיילור נולדה ב 24.10.1838 למשפחה בת 10 נפשות, כוללל היא. אביה היה בעל טחנת קמח שמת כשהייתה בת 12 בלבד. אנני הלכה ללמוד הוראה וסיימה את המסלול בהצטיינות. היא פגשה שם את דוד טיילור, מי שיהפוך להיות בעלה לימים.
● היא התאלמנה בשלב מאוד מוקדם של חייה, זמן קצר אחרי שבנה נפטר בלידתו, מה שגרם לה לחשב מסלול מחדש. היא הפכה למדריכת ריקוד במישיגן, ופתחה שם בית ספר ראשון לריקוד. לאחר מכן עברה למארי בכדי ללמד מוזיקה, אבל אחרי זמן קצר חדלה מכך ונסעה לטקסס, למקסיקו ולעוד מקומות רבים. לאחר שנכשלה בהשגת משרה היא חזרה למישיגן.
● כיוון שלא הייתה לה עבודה מסודרת, ובוודאי שלא פנסיה, אנני ידעה שהיא צריכה לדאוג לעצמה לשנותיה המאוחרות. ואיזו דרך יותר טובה יש לעשות את זה מלהיות האדם הראשון ששט במפלי הניאגרה בתוך חבית? היא בנתה חבית אישית שתתאים למסע, פעולה לא פשוטה בהתחשב בכך שהיא לא מצאה כמעט ספקים לחומרים שיסכימו להשתתף ב'התאבדות פוטנציאלית'.
● לבסוף היא הצליחה לבנות חבית בנוית אלון ומרופדת במזרן. בכדי לספק אוויר היא השתמשה במשאבת אופניים ומלבד זאת היא הניחה את כרית המזל שלה בצורת לב. לאחר שעשתה ניסוי על חתולה המסכן, היא הייתה מוכנה והמשימה הנועזת יצאה לדרך ביום הולדתה ה 63. היא נכנסה לחבית ושטה בזרמי אגם הניאגרה עד שצנחה יחד עם המפלים.
● אנני יצאה מהפעלול בשלום, ועל אף שזכתה לפרסום עולמי לא התעשרה מכף כלל וכלל. רוב חסכונותיה בוזבזו על מרדף וחקירת המנהל האישי שלה שגנב את החבית בה נפלה. את שנותיה האחרונות בילתה בתצלומים עם תיירים תמורת תשלום, ואטרקציות נוספות. היא נפטרה ב1921, בגיל 82, ונקברה בחלקת הפעלולנים בבית העלמין אוקווד. על חוויתה אמרה אנני כי "לא הייתי ממליצה לאף אדם בעולם להתנסות בכך. זה היה נורא".
האמריקאי שהצטרף בגיל 19 למהפכה – והיום יש עליו מחזה שלם
