נראה שמראה עשרות אלפי בני הציונות הדתית ובנותיה צועדים בריקוד הדגלים ביום ירושלים הבעיר להשחית את חמתו של מו"ל הארץ עמוס שוקן. למחרת הוא צייץ בטוויטר את מילות הארס האלה: "פעם השמאל הקים את המדינה וחובשי הכיפות היו אנשים נורמליים ונתנו לשמאל סיוע. היום חובשי הכיפות הם נשאי המחלה הקשה ביותר שעלולה להרוס את היהדות, ולתת לה דמות של מפלצת".
נניח רגע בצד את ההתנשאות המקופלת בדברים, המדהימה ברמת הניתוק שלה, ולפיה תפקידם של חובשי הכיפות בעיני שוקן הוא "לתת לשמאל סיוע", ונתמקד בעולם הדימויים.
1+קראתי את הציוץ, ובעיניי עלו הקריקטורות מעוררות הלעג מהעיתונות הערבית, שבהן היהודים מצוירים בדרך כלל כמפלצות שכיפות לראשיהן. גיחכתי בליבי על שוקן. יהודי בן 77 שאת כל חייו העביר בתודעה מעונבת ואליטיסטית, והנה הוא מתפלש בשפה אלימה, כוללנית וגסה, ולא רק תופס את האויב כצודק בטענותיו, אלא גם מאמץ את עולם הדימויים שלו, שהוא נחות ובזוי לפי כל הגדרה או קנה מידה.
שמתי לב גם שההתפרצות הזו לא עומדת בפני עצמה אלא מאפיינת כיוון כללי של הארץ בהנהגתו, ההולך ושוקע אל תוך בליל של צווחות מסוג זה, כגון הטענה מהשבועות האחרונים שלפיה נתניהו הוא "האדם המסוכן בתולדות מדינת ישראל. אף אחד מאויביה החיצוניים לא הגיע לקרסוליו", או הטענה שהיהדות "מביאה טירוף, רשע, גזענות, אדנות ורצחנות. היא אשמה בכל", ועוד כיוצא באלה אין-ספור דוגמאות.
סוכני המשנה של הארץ
אפשר כמובן לבטל את האמירות המסיתות והמפלגות האלה, שלא יהיה מוגזם גם לראות בהן התרת דם של ממש, בטענה שהארץ הוא עיתון שולי למדי מבחינת מספר קוראיו המצומצם. אבל זו טעות. קוראי הארץ נמדדים לא במספרם אלא באפיונם. אלו הם פקידי הממשלה הבכירים, קציני הצבא, ראשי המשק, מובילי הדעה, הדיפלומטים הזרים וכמובן גם העיתונאים.
ייתכן שהאזרח הישראלי הסביר אולי לא קורא את המילים הרעות האלה בהארץ, אבל המפיק של יומן הבוקר ברדיו דווקא כן קורא אותן, והופך אותן לאייטם בתוכנית שהאזרח הישראלי כן מאזין לה. משם מכודרר התוכן אל תוכניות המלל של השעה שמונה ואל יומני הצהריים, ומהם אל המגזינים הטלוויזיוניים של אחר הצהריים וכמובן גם אל מהדורות הערב בטלוויזיה ולכל אורך היום באתרי החדשות המרכזיים.
1+וכך בלי לקרוא הארץ מוזרק התוכן שלו לתודעתו של האזרח הישראלי באמצעות רשת נלהבת של סוכני משנה, שבעצם הדהודם את התועבות המתפרסמות בעיתון מנרמלים אותן אל תוך חיינו לאט לאט, בלי שנשים לב. בשיטה הזו הפכה מה שמתוארת "הסכנה הקיומית" המגולמת בציונות הדתית, ב"כת הביביסטית", ב"אפרטהייד", ב"גזענות" ואף ב"נאציזם" הישראליים לנושא לגיטימי לוויכוח. אלה טוענים, אלה נזעקים ומכחישים, אבל גם אם יהיו אלפי הכחשות, הארץ הצליח לעורר דיון על זה.
השלב הראשון והחשוב בהתמודדות עם הרעה החולה הזו הוא במודעות לה. עלינו להבין שהארץ מושך אחריו חלקים נרחבים בתקשורת הישראלית אל מחול של שנאה פנימית, פלגנות וקיטוב המבוססים על האשמות שווא עצמיות. השלב הבא הוא בניית תיבת תהודה נגדית שתכדרר בתוכה מסרים אחרים לגמרי, אבל זה כבר נושא לרשימה נפרדת.
