לא היה צריך להיות גאון משפטי יוצא דופן כדי להבין מלכתחילה שאינוס עבירת השוחד עוד יחזור כבומרנג לפרקליטות – התפרים הגסים בלטו מהרגע הראשון, ומאז הם רק נפרמו.
הסיקור החיובי (אישום תקדימי בפני עצמו) שהתאדה והפך ל"פתיחת דלת" חסרת משמעות, פרויקט 315 שפירק לחתיכות את הדוגמאות האקראיות שהביאה התביעה, שקריו של אילן ישועה שהונחה בשלב מסוים על ידי השופט לאותת כשהוא דובר אמת, הפשפשים של ניר חפץ, שהרס בעצמו כל קישור בין מעשיו ובין נתניהו, והדובדבן שבקצפת – עדות פילבר.

רק שוטה מובהק, ולעת עתה נדמה ששלושת שופטי המחוזי בירושלים אינם כאלו, לא מבין את התסריט ששרטט םילבר בעדותו, בדגש על החקירה הנגדית. הופעל עליו מכבש אישי בלתי אפשרי, הוכתבה לו גרסה שקרית ורעועה והוא נאלץ לחתום עליה ולשנן אותה כמי שכפאו שד, בתקווה להיחלץ בעור שיניו מהסיפור.
למזלו (ולמזל כולנו) פילבר אינו רמאי טבעי, השקר לא מתגלגל על לשונו בקלות, והחקירה הנגדית חילצה בקלות רבה את העובדות, שלא לדבר על המהלומות שהומרטו על הפרקליטות. שיחת ההנחיה לא התקיימה, שיחת המעקב לא הייתה ולא נבראה, ראיית הזהב הפכה לבלוק חסר ערך והפסקת החשמל התגלתה כעוד טריק מלוכלך המצדיק חקירה של גורם בלתי תלוי על הנעשה במרתפי הפרקליטות.

הניסיון העיקש של הפרקליטות לתקן את כתב האישום, מעיד בעיקר על מצב נואש. להערכתי, בפרקליטות הבינו היטב שרוב הסיכויים שהבקשה תידחה. אבל לא הייתה להם ברירה, האפשרות האחרת הייתה הודעה רשמית על גניזתו של תיק הדגל, ונראה שעל אף חילופי הגברי בעמדת פרקליט המדינה והיועמ"ש, לא הגיעו המחליפים עם האומץ הדרוש לסיים את הפארסה.
אז נכון, למפרע אפשר לומר שקיומו של התיק היה חשוב מאוד, הוא גילה לעיני כל ישראל את הסיאוב, הריקבון והבריונות באחת המערכות הכי חזקות במדינת ישראל, אבל זהו, הגיע הזמן לסיים את הסאגה.

יועמ"שית שמכבדת את עצמה, לא הייתה אמורה 'לעודד' את צוות התביעה אחרי ההחלטה אתמול. יועמ"שית כזו גם לא הייתה מוציאה הודעה תמוהה על כך שלא תערער על ההחלטה (צעד לא קיים מבחינה משפטית).
יועמ"שית שמכבדת את עצמה ואת האזרחים, הייתה סוגרת את התיק בהסדר טיעון מינורי ככל שניתן ואפילו בלעדיו ובכל מחיר, ומתפנה לעשות ניקוי אורוות במערכת.
