מה אפשר ללמוד ממצעד הדגלים על חמאס?
ברור לחלוטין שחמאס איננה מוכנה לסבב נוסף מרצועת עזה, הן משום שהיא עדיין מלקקת את הפצעים ממבצע "שומר החומות", הן משום שהיא שואפת לשמור על ההקלות האזרחיות שהעניקה לה ישראל ומעל לכל, משום שהיא נמצאת עדיין בתהליך של התכוננות לסבב הבא. בכך חמאס חושפת את עקב האכילס שלה מול ישראל. אם ישראל מוכנה לפעול מול עזה, זה הזמן. חמאס אומרת.
עוד אפשר ללמוד מהאירועים האחרונים שמידת מחויבותה של חמאס לירושלים ואל אקצא', פחותה ממחויבותה לארגון ולעזה, מה שמחזק את הטענה שהשמענו בשנה שעברה, שהיציאה ל"שומר החומות" לא באה למען אל אקצא' או שיח' ג'ראח, אלא בשל כוונתה של חמאס לפגוע בראש ובראשונה באבו מאזן, שגנב לה את הבחירות.
עוד אפשר ללמוד שכוחה של חמאס אדיר בתחום התעמולה והפעילות ברשתות החברתיות, גם כמסווה לחולשתה וכעדות לתורפה ולדילמות מולן היא ניצבת. וגם שהיא מוכנה להגמיש את הקווים האדומים שהיא בעצמה שרטטה, פעם אחר פעם: הרי היום נחצה רף ונחצו 'קווים אדומים", כאשר אלפי יהודים עלו להר הבית, הניפו דגלי כחול לבן, עברו הרובע המוסלמי, התאספו בשער שכם, התעמתו עם תושבי מזרח העיר ואפילו טיילו בחצרות אל אקצא', בדיוק מה שהחמאס הגדירה כחציית קו אדום.
אבל מעל הכל יש לזכור: חמאס סופגת סטירת לחי מצלצלת שאותה היא לא תשכח וכתנוע עממית, שחרדה למעמדה ברחוב הפלסטיני, היא כבר מתכננת את המהלך הבא. אם הדברים ברורים לנו, הם ברורים לחמאס. ירי לעבר ישראל בקרוב, לא יורד מעל לוח האפשרויות.
