איזה פרשה מתוקה ועוטפת באהבה יש לנו השבת הזו – פרשת אמור.
בפרשה זו מובאים כל המועדים שיש לעם ישראל – עם הנצח; אומרת התורה הקדושה – דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר-תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי. ולאחר מכן מובאים – שבעת ימי הפסח. ארבעים ותשעה ימי ספירת העומר. חג השבועות. ראש השנה. יום הכיפורים. שבעת ימי חג סוכות. שמיני עצרת.
נצטט בלשוננו מדברי הפלא יועץ על ימים אלו: המועדים הם זמנים של קרבת ה' גדולה מאוד, זמן שהקדוש ברוך הוא רוצה להרגיש אותנו קרובים מתמיד, זמן שבו יש לנו אפשרות להעמיק ולהתבונן על מה הימים הללו ומה קרה לעמנו בימים ההם בזמן הזה, ואז נבין מה טוב חלקנו שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים וחיבה יתירה יש לו אלינו, ועל כן נתן לנו ימים טובים שבהם הוא משפיע על נפשנו רוחנו ונשמתנו שפע קדושה וטהרה, היש חך מתוק מזה? החי יתן אל ליבו ויעמיק במחשבתו באופן שאי אפשר שלא לשמוח. עכ"ד.
ישנו חג הנקרא – שמיני 'עצרת', חג זה בא מיד לאחר שבעת ימי חג הסוכות, שואל רש"י בפרשתנו: מדוע הוא נקרא – עצרת? וממשיל משל – משל לבן שבא לבקר את אביו, ואביו אוהב את בנו זה – אהבה שאין לה קץ, אהבת אמת! בסיום הביקור אומר הבן לאביו – אבא! סימתי את ביקורי אצלך אני צריך ללכת, האבא האוהב אומר לבן – קשה עלי פרידתך, היה לי תענוג גדול מהקירבה שהייתה בינינו, 'תעצור' אצלי עוד יום אחד ואז תחזור לביתך.
אותו הדבר כאן, יש לנו קרבת ה' גדולה מאוד לה' יתברך בחג הסוכות, כשהוא מסתיים, לה' יתברך קשה להיפרד מתחושת הקירבה שהייתה לנו אליו, ואומר – פעם הבאה שתהיה בינינו קירבה כה גדולה זה יקרה רק בחג הפסח, זה המון זמן, קשה עלי פרידתכם!! ואז מבקש – תעצרו אצלי גם ביום השמיני ואז תחזרו לביתכם, וזה הכוונה – "שמיני עצרת".
איזו אהבת ה'!! איזה כיף לדעת שיש לנו אבא כל כך אוהב!! כל כך הרבה מועדים ורגלים עשה לנו ה' הטוב כדי שנהיה קרובים אליו "מאוד" לעיתים קרובות. ואלו רק המועדים מהתורה, מה עם כל מה שנוסף על פי החכמים – חנוכה, פורים וכו'.
ונסיים במשהו מאותו עניין קצת מבדח.. פעם אחת התווכחו יהודי ומוסלמי למי יש יותר חגים.. וסיכמו להתערב שעל כל חג כל אחד אמור לסטור לשני על לחיו, המוסלמי התחיל.. סטירה ראשונה – איד אל פיטר. סטירה שניה – רמאדן. סטירה שלישית – חג הפסחא. ועוד כמה סטירות, שלבסוף הכל הסתכם בפחות מעשרה. הגיע תורו של היהודי ושיפשף את ידיו ומיד התחיל במירוץ הסטירות.. שבת נכנסת שבת יוצאת כפול כך וכך.. היום אחד לעומר, היום שני לעומר עד ארבעים ותשעה, שבעת ימי הפסח, שבעת ימי סוכות ועוד כהנה וכהנה.. עד שהמוסלמי כבר הפך לממטרה רוטטת מסטירות, אמר לו הגוי – ניצחת. בוא ונתערב למי יש יותר אנשי דת, וההתערבות היא על תלישת שערה מהזקן, התחיל המוסלמי – מוחמד, אבו מחמוד, אבו כביר, אבו ג'מיל, הגיע אולי לתלישת חמש עשרה שערות מזקנו של היהודי.. בא היהודי ותלש למוסלמי שערה ראשונה ואמר – רבי עקיבא, ומיד לאחמ"כ תפס את כל זקנו של המוסלמי ותלשו והוסיף לו – ועשרים וארבע אלף תלמידיו.
רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות כך לימדנו רבי חנניה בן עקשיא.
