'סטרומה' נבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, ורוב הפלגותיה היו בעיקר בנהר הדנובה.
בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה, את הפלגת האונייה על מנת לברוח מרומניה, שאז שרר בה שלטון פאשיסטי לאיסטנבול- כ 14 שעות הפלגה. באמצע חודש דצמבר הקר, עלו על סיפון האונייה 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים מבין יהודי רומניה. באונייה היו עשרה אנשי צוות, חלקם יהודים
ההפלגה החלה מעט מאוחר מדי בשל תקלות במנוע הישן, ורק לאחר ארבעה ימים, הספינה שמנועה התקלקל בים השחור נגררה לנמל איסטנבול. בטורקיה, קיוו מארגני ההפלגה להשיכ אשרות עלייה ולהגיע באמצעותם לחופי ישראל הבטוחה. אך כל זה היה משל וחלום.
לצערם הרב של הנוסעים הרעבים והמותשים, סטרומה עגנה באיסטנבול במשך עשרה שבועות. השלטון הטורקי התנה את שהות האונייה בכך שתהיה מדינה אשר תסכים לקלוט את המעפילים, ובלשונם, את הפליטים, אך לא הייתה מדינה כזו. הסוכנות היהודית ניסתה לשכנע את מנהיגי המנדט הבריטי בארץ, לאשר את כניסת היהודים, אפילו במחיר מכסות העולים הקבועות מדי שנה, אך נענו בסירוב מוחלט ואף השר הבריטי לענייני המזרח התיכון התערב אישית בכדי למנוע הקלה בסירוב.
הנוסעים הושארו בהסגר בתוך האונייה, והתנאים להם זכו היו רחוקים מקרוז נעים ומרענן. הם חיו על אספקת מזון דלה, שהביאו להם יהודי אינסטבול, שאזלה מהר מאוד. באונייה הדחוסה התפתחו מחלות רבות, והנוסעים סבלו מקור ומזיהומים שונים.
לאחר משא ומתן הסכימו הבריטים להתיר לילדים ונערים בספינה בגילאים 16-11 את הכניסה לארץ ישראל בהנחה הייתה שילדים רכים יותר בשנים יתקשו להיפרד מהוריהם. אך חילוקי דעות לוגיסטיים עיכבו את ביצוע ההחלטה.
כל זה כבר מזמן עבר את הגבול עבור הטורקים, שהחליטו לשלח את הספינה שנחתה עליהם כמו יבלת, הרחק ממחוזותיהם. על אף שנוסעי האונייה הנחושים, חיבלו במנועה בכדי למנוע את החזרתם בכפייה לרומניה, הטורקים ב23.4.1942, שנה וחודשיים לאחר צאת האונייה, קשרו אותה לספינת גרר שלקחה את האונייה ללב ים, ללא מזון, מים או מנוע שעובד, והותירה אותה שם.
בבוקר שלאחר מכן הוטבעה האונייה על ידי טורפדו ששוגר מצוללת קרוב לחופי בולגריה. האונייה שקעה מיד למצולות, ובין מאות הנוסעים שרדו שניים בלבד המעפיל דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים.
לאחר זמן מה, בעוד מנסים שני הניצולים לשמור על שפיותם וחום גופם בתוך מי הים הקפואים באמצעות שירה ודיבור, גילה דוד שהקצין מת והוא נותר היחיד שניצל מהאונייה. הוא ניצל על ידי דייגים טורקיים, ולאחר שנכלא בטורקיה, שוחרר בזכות מאמצי הקהילה היהודית וחי בשיבה טובה עד גיל 91.
