בפרשתנו פרשת קדושים ישנו פסוק שמעורר עליו שני שאלות מתבקשות מאוד, הפסוק הוא – "אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם", ההסבר הפשוט ביותר לפסוק זה הוא – שהאיש צריך שיהיה לו 'מורא' כלומר – 'יראה' מאביו וכן מאימו, ממשיך אותו פסוק ומזהיר על – שמירת השבת, ובסיומו כתוב – אני ה' אלוקיכם.
לפי הסבר זה הכל נראה בסדר, אם כן מה הן השאלות?
נכנס בעובי הקורה! מי ששואלם הוא רש"י הקדוש; שאלה ראשונה: האם לאישה אין שום ציווי להיות יראה מאביה ומאימה? האם הציווי הוא רק לאיש? שכתוב – "איש אמו ואביו תיראו"? השאלה השנייה היא: מה הקשר בין מורא אב ואם (כיבוד הורים במובן הפשוט) לבין שמירת השבת שמיד לאחר מורא אב ואם; כתוב – ואת שבתותי תשמרו? הרי התורה לא מסדרת את הפסוקים לפי סדר לא קשור, לכל מיקום של מילה או פסוק ישנו עומק משל עצמו.
ונסטה לרגע מהנושא כדי להביא ראיה קצרצרה לכך שהכל מסודר להפליא ממש בתורתנו, כאן כתוב – איש אמו ואביו 'תראו', ובמקום אחר כתוב – 'כבד' את אביך ואת אמך, ואם נשים לב נראה שכשמדובר על 'יראה' התורה הקדימה את האמא – איש 'אמו' ואביו תראו אך כשמדובר על 'כבוד' התורה הקדימה את האבא – כבד את 'אביך' ואת אמך. ומדוע?? שדרך טבענו הוא שמהאבא יותר יראים, ואת האמא יותר מכבדים, לכן התורה שמה את האמא ראשונה ב'יראה' שהאדם יתאמץ מעבר ליכולתיו ונגד טבעו להיות ירא גם מאמו, ובכבוד הוקדם האבא כדי שהאדם יתאמץ לתת כבוד לאבא כפי שנותן לאמא. אין סתם בתורה.
נחזור לענייננו. שאלנו שני שאלות שהתשובה על השאלות היא אחת – האישה אינה 'מצווה' ביראת אב ואם כי אינה ברשות עצמה אלא היא ברשות בעלה, ומחויבת בכבודו, וכשיש לה על כף המאזניים כיבוד הורים או הבעל מחויבת היא בכבוד הבעל, ולכן נאמרה היראה רק כלפי האיש שבו כן שייך עדיין כיבוד הורים, ומה שהתורה סמכה לנו – שמירת שבת מיד צמוד למורא אב ואם שאינם נראים קשורים כלל.. ללמדנו יסוד ענק וחשוב לחיים: עם כל הכבוד לאבא ולאמא (ויש כבוד! – כפי שאומרים העולם) כשהם חלילה יאמרו לבן או לבת – לחלל את השבת, לא רק שאין פה שום מצוה מצד כיבוד הורים להקשיב להם, אלא ההיפך הגמור – יש כאן איסור חמור מאוד להקשיב להם, משום שגם הבן וגם האבא מחויבים בכבודו של ה' יתברך ללא שום שינוי ביניהם, כי כולם כפופים לציווי בורא עולם.
והמסר הוא כל כך יפה ופשוט. כולנו אבל כולנו שייכים למי שאמר והיה העולם – ה' יתברך. ואם אני עושה משהו נגד רצונו כי לא נעים לי מהחבר או שלא נעים לי מהסביבה שתיכננה אחרת ויש לי כביכול כבוד אליהם.. זה נורא!! כי אם התורה מוכנה לבטל מצוות כיבוד הורים למען רצון ה' – שהוא שמירת השבת, כל שכן כשמדובר בחברים וכדומה. וזהו שסיים הפסוק – אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם לומר שכולנו שייכים אליו – האבא והבן יחדיו. שבת שלום ומבורך.
