חנוית מלאות בכל טוב, בתי קפה, ילדים משחקים בגינת שעשועים, גנים עירוניים יפים ופרחים בכל פינה. נשמע כמו עיירת נופש? דווקא לא. מדובר בגטו טרייזנשטאט שהוצג לעולם כדוגמא לגטאות בה מאכלסים הנאצים את היהודים, ובנסיון לשכנע את שאר האומות שהיהודים חיים בסדר גמור.
במלחמת העולם השנייה הפכה העיר השלווה טרזין שבצ'כיה, לגטו מיוחד בו הוסוו מעשיהם הרצחניים של הנאצים בכדי שיוכלו להמשיך במפעל ההשמדה של היהודים, מבלי שהעולם יגלה האמת וינסה לעצור אותם.
לאחר שגירשו הנאצים את כל תושבי העיר, הם העבירו אליה מאות אלפי יהודים שם בנו מחנה מעבר ומחנה ריכוז. לאחר מכן הם יצרו את גטו
טרזיינשטאט ששימש כגטו ראווה. היו שם חוגי ספורט, בתי ספר, ואפילו הצגות תרבות ואופרות. הנאצים התעקשו להביא את משלחת הצלב האדום, אשר הגיעה לבחון את מעשיהם, דווקא לשם.כאשר הגיעה המשלחת כמובן שלא היה זכר לצפיפות הקשה שהייתה – ממש לפני הביקור דוללה האוכלוסיה של הגטו, כשאלפי חולים וקשישים ואפילו ילדים יתומים נשלחו למותם באושוויץ.
אנשי הצלב האדום התרשמו מאוד מהתנאים להם "זכו" היהודים ואף עודדו אותם לעבוד קשה וכך לשפר את איכות חייהם. לאחר מכן הנאצים השתמשו באמנים יהודים, בעלי זיקה לקולנוע ותרבות בכדי ליצור סרט תעמולה ציני שהציג את החיים הנעימים והשמחים, לכאורה. בסרט המשיכו הנאצים לשקוד על התרמית והצליחו להטעות את העולם כולו. כל יוצרי הסרט נרצחו באושוויץ, לאחר הקרנתו. הסרט מעולם לא הוצג בשלמותו לאחר המלחמה, כיון שלא שרד. עם זאת הסרט הוקרן 4 פעמים ביו חומות הגטו בביקורי הצלב האדום במרץ – אפריל 1945. קטעים ממנו נמצאים בצ'כיה, במרתפי הארכיון ביד ושם וארכיון בפולין.
בגטו הוצגה גם היצירה האופריסטית" ברונדיבאר" בה השתתפו ילדים יהודים, בעלי כשרון מוזיקלי. הילדים היו צריכים ללמוד בעל פה את כל התפקידים, למקרה שאחד מהם יישלח לאושוויץ לפני הופעתם. בשיא פעילות הגטו נכחו בו כ-15,000 ילדים שהשתתפו במגוון פעילויות , אך עד תום המלחמה, שרדו מתוכם רק 1,100.
כ-120,000 מהאסירים היהודים שעברו בטרזיינשטט, ניספו בשואה.
