גל הפיגועים האחרון מוליד עמו גל תירוצים והצדקות לטרור. כשהנפוצה שבהם היא "הם רוצחים בגלל שהם עניים". זו השקפה אופנתית ונעימה. הבעיה אחת: זה פשוט לא נכון.
המחבלים מהפיגועים האחרונים הגיעו מהמעמד הבינוני-גבוהה בחברה שלהם. המחבל דיא' חמארשה, מבצע הפיגוע בבני ברק בו נרצחו חמישה בני אדם התגורר בבית גדול בכפר יעבד ליד ג'נין. מוחמד אבו אלקיעאן, המחבל שרצח ארבעה בבאר שבע, התגורר בבית נאה בעיירה חורה.
הם לא לבד. מונתסר שלבי, המחבל שרצח את יהודה דימטמן לפני 4 חודשים התגורר בטירת פאר מנקרת עיניים – ופאדי עלון שביצע פיגוע דקירה בירושלים בשנת 2015, חי חיי נוחות ומותרות.
לא מדובר באנקדוטות. מחקר שנערך באוניברסיטת פרינסטון בשנת 2004 בחן פרופילים אישיים של מחבלים מאז שנות ה-80 עם דגש על המחבלים המתאבדים. מסקנותיו ברורות: 84 אחוז מהמחבלים היו בני המעמד הסוציואקונומי הממוצע ומעלה; 56 אחוז מהם היו אקדמאים, לעומת 8 אחוזים בלבד של אקדמאים באוכלוסייה הכללית;
54 אחוזים מהם היו עירוניים, לעומת 34 אחוז עירוניים באוכלוסייה הכללית.
מדובר באוכלוסיה חזקה, בעלת אמצעים והזדמנויות. לא רעבים ללחם ולא בטיח.
אז למה הם רוצחים? למה בני טובים, אנשים "נורמטיביים" קמים יום אחד ומחליטים לרצוח יהודים? בפשטות: דת ואידאולוגיה. שני דברים שהשמאל מסרב להבין. ובמלחמה כמו במלחמה: עוד לחם או שעשועים, לא פותרים כלום.
צפו בכתבה מתוך "הדו"ח של אראל"
