נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, (האימפריה הרוסית לשעבר), כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, רופאת שיניים ויצחק אלתרמן, שלימים יהיה מחלוצי גן הילדים העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. ב-1914 עברה משפחתו למוסקבה וב-1918 נדדה לקייב שבדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה). בשנת 1925, בגיל 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בתור נער בגימנסיה הרצליה.
אלתרמן למד חקלאות בפריז והפך לאגרונום מוסמך. אך היה מוכשר באופן יוצא דופן בכתיבתו ונחשב לאחד מאלו את השירה העברית ופופולרית מאי-פעם. במלחמת העצמאות הוא התגייס לצה"ל, אך יצחק שדה, שחשש לגורלו של משורר כה חשוב, הורה לשחררו.
אלתרמן היה בעל טור שבועי בשם "הטור השביעי" בעיתון "דבר". בו הוא כתב במשך 24 שנים, שיר שבועי, טור מחורז כמו שירה, שעסק באקטואליה היומית. רבים מהטורים שפרסם נחשבים לשירה של ממש.
בדצמבר 1947 פרסם את השיר העברי הנודע "מגש הכסף", שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר". הוא נחשב היום כשיר העברי החשוב ביותר של תקופת מלחמת העצמאות להקמת המדינה. אלתרמן התכתב בו עם מילותיו של חיים ויצמן, שהיה לימים נשיא המדינה הראשון, שבנאומו אמר את המשפט "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף…" – השיר הזה, שהפך עם הזמן למטבע לשון, היטיב לתאר את גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות ותרומתה להקמת המדינה.
אלתרמן מת צעיר, בגיל 59 וכתוצאה מסיבוך במהלך ניתוח. אבל בחייו, גם אם היו קצרים, הוא הספיק לכתוב כל כך הרבה וכל כך טוב שהמורשת שלו היא מהעשירות והמגוונות שהותיר אחריו משורר ישראלי.
מבקרים שונים רואים בו כמשורר החשוב בשמי השירה העברית. דוגמה לכך הוא מבקר השירה מנחם בן, שכתב עליו: "בשנים המכריעות של צמיחת המדינה הוא היה המצפון המוסרי של האומה". אלתרמן היה משורר תל אביבי שנהג לשבת עם חבריו המשוררים הוא בקפה כסית ולבלות עם היושבים. במותו ביקש אלתרמן שלא להיקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור, אלא בבית העלמין קרית שאול, "כאחד העם".
