זוהי אינה הפעם הראשונה שבה בג"ץ מתערב בנעשה בתוך צה"ל או על ידי צה"ל. בתי המשפט היוו למשל, שחקן מרכזי בפתיחת תפקידים רבים בפני נשים בצבא, באופן שניתן לציין לשבח או לגנאי, והם מהווים עדיין שחקן מרכזי בעניינים מבצעיים ומנהליים שונים הקשורים לעצורים ולהריסת בתי מחבלים. עם זאת, נדמה שזו הפעם הראשונה ואולי הבוטה ביותר שבה מרשים לעצמם בתי המשפט להתערב בהחלטות ניהוליות ופיקודיות פרטניות, שמתקבלות בתוך הצבא, על ידי הפיקוד הצבאי.
צה"ל, מתוקף היותו צבאה הלאומי של מדינת ישראל אשר מחזיק בסמכויות בלעדיות של הפעלת כוח מסוגים שונים, נהנה תמיד מעצמאות רבה ביחס לניהול ענייניו הפנימיים. אופיו ההיררכי והסמכותני של צה"ל גורר באופן בלתי נמנע סוגיות מורכבות של ניהול כוח אדם אשר נשללים ממנו זכויות וחרויות רבות שזכאי להן אזרח במדינה דמוקרטית. בנוסף לכך, כצבא היררכי שפועל בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה אזרחית, ישנה ציפייה מהמשרתים לנורמות התנהגות מחמירות, גם במצבי קיצון שאין להם אח ורע בארגונים אחרים.
לאור כל זאת, העצמאות הניהולית של והפיקודית של הדרג הבכיר בצבא, אינה רק תוצאה טבעית של המאפיינים הייחודיים שציינו, אלא שהם מתחייבים על מנת לתחזק צבא איכותי, יעיל ומקצועי כפי שמצופה ממנו. גורם חיצוני אשר אינו מעורה באופי הפעילות הצבאי, ואינו עוסק בשגרה במנגנון הניהולי שלו, אינו יכול להבין, כל שכן להחליט החלטות ניהוליות הקשורות לכוח האדם שבצה"ל.
אבל כל השיקולים הללו אינם משכנעים דיים מערכת כוחנית שהתרגלה להתערב בכל העולה על נפשה, כמערכת המשפט הישראלית. הנגע הממאיר של "ביקורת שיפוטית" אינו פוסח על שום חלקה טובה ועל שום איבר מאבריה של מדינת ישראל. ולכן גם בפרשה הטרגית הנוכחית, מצאה לעצמה מערכת המשפט נקודה נוחה לשריין את מעמדה כמקבלת ההחלטות גם עבור הדרג הצבאי והרמטכ"ל בראשו.
בנקודה הזאת חשוב לציין כי הפרטים המדויקים של פרשת ההתאבדות הטרגית של ניב לובטון ז"ל, אינם הנושא כאן. הפרטים הללו נחקרו ונבדקו לעומק על ידי גורמי הצבא, ולאורם התקבלו החלטות הדרג הפיקודי להדיח את קצין מצ"ח גלעד פרנקו. אין זה משנה אם לפי מאן דהוא ההחלטה הייתה שגויה או נכונה, מהות הדיון היא האם ההחלטה צריכה להישאר בידי הצבא או להישלח למיקור חוץ של מערכת המשפט.
המהלך המתבקש מצד הרמטכ"ל ושאר גורמי הצבא, הוא להעמיד את המערכת המשפטית במקומה ולהתעקש על כך שהחלטת הדרג הצבאי תיושם במלואה. עם זאת, הסיכוי שמהלך כזה ייושם על ידי הרמטכ"ל קלוש עד אפסי לאור הדוקטרינה הצה"לית "להישאר בקונצנזוס בכל מחיר". ובנוסף תהיה זו נאיביות מוחלטת לצפות או לדרוש התנהגות כזאת מהדרג הצבאי בשעה שהדרג המדיני שמעליו מקבל כבר שנים את מרות בג"ץ ומציית לה באופן מוחלט.
הפרשה הזאת ומשמעותה מרחיקת הלכת תלווה את צה"ל בשנים הבאות, והיא תסמן סכר נוסף שנפרץ מול היכולת הפיקודית והניהולית של צה"ל לשמור על עצמאותו. אם הרמטכ"ל כוכבי יקבל את מרות בג"ץ, מה שככל הנראה יקרה, נגזר עליו ועל ממשיכיו מעתה והלאה, לחרוק שיניים למול פרשיות רבות ונוספות בעתיד.
בסופו של דבר הכול מתנקז ליכולת של הרשות המחוקקת והמבצעת להחזיר את הרשות השופטת לממדיה המקוריים, משימה שאינה פשוטה ושלא הושגה עד כה על ידי שום ממשלה או כנסת במהלך 30 השנים האחרונות. רק הדרג הנבחר יכול, איכשהו, לפתור את הבעיה עבור צה"ל ולמעשה עבור בטחון ישראל. אבל לצערנו הרב, נראה שלפחות בכנסת הנוכחית, הדבר הזה אינו בר השגה ואף אינו קיים בכלל בתודעה של הממשלה.
שי רוזנגרטן הוא חבר תנועת "אם תרצו"
