אם היו אי אלו תמימים שהאמינו עד היום לשקר שמתן כהנא ניסה למכור, כי מדובר 'בסך הכל' בהעברת הסמכות מהרבנות הראשית ל'רבנים מקילים' (דבר חמור מאוד כשלעצמו) – בא הרפורמי ח"כ גלעד קריב וחשף לעין כל כי הצעת 'חוק הגיור' של מתן כהנא אושרה השבוע בוועדת השרים רק לאחר שהושגה הסכמה כי 'חוק הגיור' יכיר גם ב'גיורים' רפורמיים וקונסרבטיביים, כלומר ב'גרים' שלכל הדעות, גם לדעת הרבנים המקילים ביותר, הם גויים גמורים.
ההחלטה הנוראה הזו גרמה לי לחפש בארכיון מכתב ששלחתי לאבי ע"ה לפני 48 שנים, לאחר פורים תשל"ד, כשהייתי אצל הרבי במסגרת ה'קבוצה'.
כך נאמר במכתב, בין היתר: "כאן בחג הפורים היו שמחה ויגון מעורבים. למרות שבאו מאוד הרבה אורחים השנה ולמרות שהשנה הרבי בקו של שמחה, העובדה שאותם מהרסים ומחריבים נכנסו לממשלה נתקבלה כאן בכעס ובמרירות שאין לשער (הערת הכותב: זו הייתה מערכת הבחירות הראשונה לאחר תחילת המאבק על 'מיהו יהודי' ארבע שנים קודם לכן, בפורים תש"ל, והרבי קיווה כי גם אם לא הסכימו עד עכשיו לפרוש מהממשלה בגלל 'מיהו יהודי' – לפחות עכשיו, כשמוקמת ממשלה חדשה, לא ייכנסו לממשלה ללא תיקון החוק).
"כל ימי הפורים הרבי היה ברצינות ובמרירות שאין לשער. התוועדות מיוחדת לפורים לא הייתה, והייתה התוועדות רק בשבת (שושן פורים). במשך שעתיים הרבי זעק בקול קורע לבבות ורוב הזמן בעיניים עצומות ודמעות נשפכות ממש. היה נורא. זאת הייתה השיחה החריפה ביותר שהייתה אי פעם על הגזירה האיומה של מיהו יהודי.
"הרבי אמר מילים כאלו שאין לשער. בין השאר הרבי צעק שהמשיח היה צריך לבוא לפני כמה שנים ואותם ארבעה–חמישה אנשים מאריכים את הגלות ובפרט כעת שבכניסתם לממשלה עשו חילול שם שמים, שעוד לא היה מעשה נבלה כזאת בישראל. הרבי אמר גם שהם נקלעו למצב כזה שהם כבר לא מסוגלים לעשות תשובה והביא על זה את הנאמר בתניא על 'איזהו מעוות לא יוכל לתקן'. בסוף הרבי בכה ואמר שהוא בטוח בזכות אבות ובזכות הרביים שיהיה דידן נצח, ויהיה רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך יאבדו, שאחר-כך הם יתחננו שיכניסו אותם למחול ולשמחה כשהגזירה תתבטל והמשיח לא ייתן להם להיכנס.
"אין ביכולתי לרשום את כל השיחה אך היו אלו שעות שאין לתאר וממש הלב של כל אחד כאן נקרע ממש, כשאחרי ארבע שנים של יסורים נוראים שהיו לרבי מהגזירה האיומה כשכבר היה שמץ של תקווה אולי-אולי, אז לא יכלו אותם רשעים, עוכרי ישראל, להיפרד מהכיסא האהוב אפילו לשעה אחת.
"הרבי אמר באותה שיחה שכששואלים איך אותו אדם הולך נגד מלכות שמים? התשובה היא: השמים?? כסאי!!! העיקר זה הכסא שלי. והארץ?? איך אתה נותן יד נגד שלמות הארץ? התשובה היא: הדום רגלי!!! אני דורך על זה וכו'.
"הרבי אמר גם שצריך כעת לפרסם בכל מקום שאותם אנשים הם 'פריצי עמך!' ושכולם ידעו להיזהר שהם האויבים הכי גדולים של עם ישראל".
– ב –
ובכל זאת יש הבדל גדול ואפילו מהותי בין אותם ח"כים ושרים 'דתיים' שהרבי דיבר עליהם אז בחריפות נוראה, לבין הח"כים והשרים ה'דתיים' של 'ימינה' היום:
מנהיגי המפלגה הדתית באותם ימים לא הם שחוקקו את החוק הנורא של 'מיהו יהודי', לא הם יזמו את ההכרה ב'גיור' שלא כהלכה. הם 'בסך הכל' לא היו מוכנים לוותר על מנעמי הכיסא והמשרה כדי להפיל את הממשלה ולאלץ אותה לתקן את 'מיהו יהודי'. הם רק תמכו – בכך שלא פרשו מהממשלה ולא הציבו זאת כתנאי אולטימטיבי – ב'גיור' שלא כהלכה, אך לא הם שהביאו עלינו את גזרת 'מיהו יהודי'.
ואף על פי כן לחם כנגדם הרבי בשצף קצף. דרש ותבע מהם בזעקות ובבכיות ובמילים החריפות ביותר, התוועדות אחר התוועדות, לפרוש מהממשלה ולא לתת יד לגזרה האיומה של 'מיהו יהודי'.
כיום, השרים והח"כים ה'דתיים' של 'ימינה', אינם רק 'שותפים בהסכמה'; הם היוזמים והם המהרסים. הם מחוקקי החוק הנורא והם שהחליטו להכניס גויים לעם ישראל ולהכיר בהם כיהודים.
משום כך, הזעקה והמחאה נגדם צריכות להיות כפולות ומכופלות, מקצה העולם ועד קצהו, כי מעשיהם ויוזמתם מביאים הרס וחורבן על עם ישראל ושמם ייזכר בהיסטוריה היהודית לדיראון עולם!
– ג –
וכמה מילים גם לנציגי הציבור החרדי: לפני חמישים ושתיים שנה, בפורים תש"ל, החל הרבי את המאבק הקדוש והנורא נגד גזרת 'מיהו יהודי', בדרישה חד-משמעית ל'גיור כהלכה'. ימים על ימים, במשך שנים רבות, זעק הרבי מקירות ליבו הקדוש והטהור על הפרצה הנוראה והרת האסון שתגרום שבארץ הקודש יהיו המוני גויים ותוסר המחיצה המבדילה בין ישראל לעמים.
הרבי לא נח ולא שקט. ניצל כל הזדמנות ופעל בכל הדרכים, בכוחות ובעוצמות שלא היה להם אח ורע, לביטול הגזרה הנוראה. מנגד, בעוצמה לא פחותה, היו שפעלו לשכנע כל מי שרק יכלו כי אין שום חשיבות מעשית למאבק של הרבי. חוגים חרדיים מסוימים אף ניסו לשים ללעג וקלס את מאבקו הקדוש של הרבי בעניין 'מיהו יהודי'. "זהו מאבק ציוני", הכריזו מעל כל בימה. "אין שום חשש", טענו בכל הלהט, "שאי פעם יבואו לארץ גויים הרשומים כיהודים. וודאי שאין חשש שבישראל יכירו ב'גיורים' רפורמיים. זוהי תעמולה חב"דית שאין לה שום אחיזה במציאות".
גם כשהיו הזדמנויות לתקן את החוק, היו שעשו הכל כדי שזה לא יקרה, ואין כאן המקום להאריך בדבר הכואב והמצער.
השבוע, לנוכח הסערה הגדולה, מן הראוי שיהיו בכולם אומץ ויושר מינימליים לומר: "סליחה שבעבר טעינו והטעינו. סליחה שבשלנו כל הרעה הזאת. סליחה שלא הבנו כי משה אמת ותורתו אמת".
הטור פורסם לראשונה במגזין העולמי 'כפר חב"ד'
