"באתי מבית שהגבר לא עושה כלום בבית, איך נסתדר?"

אם אני עושה – זה רק 'טובה'!

שלום רב! בשבוע שעבר הרב דיבר על מטלות הבית, והאמת שעצם המילה 'מטלות' כבר עושה לי לא טוב. אני באתי מבית שהגבר לא עושה כלום בבית, ואם אני עושה זה רק 'טובה', ובכלל, אני אחד שקשה לו לעשות דברים כשמבקשים ממנו, תאמין לי, אם היא תפסיק לבקש אני יעשה לבד והרבה יותר, אבל היא לא מקבלת את זה. אשמח להתייחסות שלך.

תשובה:

העצה שהבאנו בפעם הקודמת שהאשה תכין לבעלה רשימה מסודרת מראש, ייתכן שמאוד תקל על ההתנגדות הפנימית שלך לעשות כשאומרים או מבקשים ממך, שכן אם תדע מראש ובאופן קבוע מה עליך לעשות מתי ואיך, תרגיש שאתה עושה אבל אתה הוא שקובע לעצמך מתי שנוח ומתאים לך.

המנטליות של הבית שבו גדלת אכן משפיע עליך ועל התנהגותך בבית שאותו זכית להקים, וכך גם בצד השני של אשתך, וזו בעצם אחת המטרות העיקריות של הנישואין – לשנות הרגלי התנהגות ותפיסות מחשבה כדי לתת לשני, שהוא חלק ממך ממש, את הצרכים והרצונות שלו. במילה פשוטה יותר וקלה 'ויתור'.

לומר משפט כמו 'זה אני וזה מה שיש' זו בריחה מהתמודדות עם חיי הנישואין הנובעת בעיקר מחוסר רצון להשתנות, וכן מחשבה עמוקה הבונה רצון  – להמשיך לחיות כמו שחייתי עם הצרכים והרצונות שלי ואף אחד לא ימנע זאת ממני. אם אשתי רוצה להוסיף לי בחיים מילוי צרכים, שתוסיף וכל המרבה הרי זה משובח אבל חלילה לא לגרוע.

אני מסכים איתך, שאם אתה עושה ועוזר בבית זה רק 'טובה', אבל הטובה היא בשבילך, שאם עד עכשיו התרגלת לא לעשות ואומרים לך לעשות, גובר בך יותר הרצון שלא לעשות, ועכשיו באה אשתך לעזור לך עם המידה הזו, לכוון אותך לשינוי עמוק ושורשי יותר.

חשוב לומר שאם תצליח להתמודד ולעבוד על כך שתעשה יותר דווקא כשמבקשים ממך לעומת מקרים שבהם אין מבקשים ממך, תוכל להתקדם גם בשאר דברים: במקום העבודה שלך, בהתנהלות היום יומית שלך בחברה, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה 'גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה'. בהצלחה!