הצטרפות לעם ישראל דורשת מאדם להתנתק מכל המוכר לו ובאומץ רב לאמץ לעצמו אורך חיים, השקפות עולם, תרבות וקהילה חדשים. התורה מכירה בנטייה האנושית לדחות את ה״אחר״ ולשמור על הקליקה ולכן היא חוזרת על האיסור לפגוע בגרים 36 פעמים.
אין פגיעה גדולה יותר בגר מאשר להציע לו תהליך גיור מפוקפק, כזה שיעמיד את יהדותו בספק פעם אחר פעם. זאת בדיוק תהיה התוצאה של חוק הגיור של השר מתן כהנא. העיון בחוק מבהיר כי מגמתו העיקרית היא להוציא את כל פרטי ניהול מערך הגיורים מידי הרבנות הראשית ולמסור אותו לידי מינויים פוליטיים.
אין ברצוני להיכנס לשאלת המוטיבציה מאחורי החוק – האם יש כאן כוונה כנה למנוע התבוללות ונשואי תערובת ולהסדיר את מעמדם של כ-400,000 צאצאים של יהודים ובני משפחותיהם שגרים כיום בארץ, או שמא זהו רק תירוץ כדי לפרק עוד לבנה מתוך הרבנות הראשית. ברור לגמרי כי מתוך ״ראיה מנהרה״ מחברי החוק לא לקחו החשבון את השפעת תהליך הגיור החדש על חייהם של הגרים עצמם, בארץ ובעולם, ועל יחסי הגומלין של המתגיירים עם הקהילות אליהן הם עתידים להצטרף.
בזמן שמתחוללת בישראל מחלוקת קולנית סביב רפורמת הגיור המוצעת, היא נדחית פֶּה אחד על ידי כל הגופים הרבניים הגדולים ברחבי התפוצות. ראשית, כי יהדות ארה״ב כבר היתה בסרט הזה. ושנית, כי החוק החדש ימיט אסון על מערכת הגיור ברחבי העולם.
לא צריך ללכת רחוק כדי להבין איך זה הולך להראות. מספיק ללמוד מניסיון הקהילה היהודית האמריקאית שב-15 שנים האחרונות עברה את התהליך ההפוך בדיוק. עד לשנת- 2006 התקיים בקהילה היהודית האורתודוקסית של ארצות הברית מערך גיור מבוזר שבמסגרתו כל רב או בית דין של עיר יכל לבצע גיורים.
ביזור זה יצר בעיות משמעותיות, במיוחד לאור ההבדלים המאפיינים את חיי היהודים באמריקה. ראשית, העלייה המתמדת במספר של תוכניות קירוב וגיור הקשתה יותר ויותר על מתגיירים בתום לב ועל ילדיהם לקבל הכרה ראויה על ידי רבנים, בתי ספר וקהילות בערים ובמדינות אחרות. מגוון הליכי הגיור שאימצו הרבנים בקהילות שונות יצרו מצבים טראגיים שבהם כאלה שהתגיירו בתום לב, או ילדיהם, שעברו את התהליך בבית דין מקל, לא קיבלו את ההכרה, על ידי בתי דין מחמירים יותר.
התוצאה של מערך זה הייתה אינספור טרגדיות אנושיות והפרות חמורות של איסור אונאת הגר. חוויה של ערעור על התפיסה העצמית והזהות היהודית של גר שפעל בתום לב, אך ברר לא, שלא באשמתו, בית דין בעייתי היא קשה מנשאו. לא מגיע לאף אדם לעבור חוויה כזו.
כדי לתת מענה לבעיות הללו, פעלו מועצת הרבנים של אמריקה (Rabbinical Council of America) ובית הדין של אמריקה (Beth Din of America) המסונף אליה כדי ליצור מערך רשמי, שיבטל את הצורך במעקב אחר כל רב ורב. בתי הדין הרבניים הקיימים העוסקים בגיורים וכן בתי דין חדשים שהוקמו מאז במקומות ללא בית דין מתפקד, אימצו מערך מקיף של מדיניות ונהלים לגיור (Geirus Policies and Standards, ובקיצור – GPS). הדבר הביא רבנים בודדים לאחד כוחות במבנה אזורי גדול יותר, לאגם את משאביהם ולהסכים על אימוץ נהלים משותפים. תוכנית זו הביאה ליצירת מערך אחיד וצפוי יותר, שהעניק למתגיירים ביטחון בכך שהגיור שלהם יוכר בכל קהילה יהודית, ובמקביל העניק לקהילות אמון רב יותר במתגיירים המצטרפים לשורותיהם.
אמנם תחת החוק החדש יתקיים בישראל מערך גיור כולל ומנוהל, עדיין תהיה בידי רבני ערים היכולת לקבוע סטנדרטים שונים ולא יהיה לרבנות הראשית כל כוח אכיפה. השתלשלות העניינים באמריקה מראה כי מערך גיור מבוזר הוא מתכון לאסון, הן מבחינת דרישות הגיור, יחסי הגומלין בין הקהילה לבין המתגיירים, ובעיקר החוויה האישית של המתגיירים. לעומת זאת, מערכת גיור אחיד, כמו זו הקיימת כיום בישראל, חיונית להבטחת תהליך הגיור הוגן ובר קיימא.
אבל גיור הוא לא רק ענין ישראלי. הוא נוגע לכל העם היהודי ברחבי העולם. רפורמת הגיור תפתח את הסכר בפני שיטפון של גיורים מפוקפקים בקהילות היהודיות בחו״ל וגופים רבניים מסביב לעולם מתגייסים להילחם ברפורמה.
רוב בתי הדין המובילים בעולם תמימי דעים כי הרבנות הראשית היא הכוח שקובע את הטון ומונע תוהו ובוהו בענייני גיור בתפוצות. מנקודת המבט של רבני התפוצות, אחד התפקידים החשובים ביותר שהרבנות הראשית ממלאת הוא הכרה בבתי דין לגיור ברחבי העולם. כיום גיור שאינו מוכר על ידי הרבנות הראשית לא יהיה מקובל בכל העולם. הדבר מאלץ את בתי הדין לקיים דרישות מינימליות אחידות ומוגדרות, והעובדה שגיורים שמתבצעים בבתי דין מסוימים המקובלים בישראל מבטיחה את אכיפת הסטנדרטים הללו.
הפיקוח בפועל של הרבנות הראשית מונע ממספר רב של יחידים וקבוצות להיכנס לתחום הגיור ולהנפיק תעודות שלא יוכרו על ידי גופים רבניים וקהילות במקומות אחרים בעולם.
רפורמת הגיור תשים קץ להשפעה המאחדת של הרבנות הראשית על ידי נטילת היכולת לקבוע סטנדרטים מהרבנות והעברתו לידיהם של מינויים פוליטיים. יתרה מזאת, אם בערים מסוימות בישראל יוקמו בתי דין בסטנדרטים נמוכים יותר, גם חלק מבתי הדין בתפוצות ילכו בעקבותיהם, וכך ייפרץ הסכר לגיור בסטנדרטים נמוכים, ומערך הגיור הבינלאומי ייקלע לכאוס.
לבסוף, הרף הנמוך ביותר למינוי דיינים במסגרת החקיקה החדשה (כל רב בעל ניסיון חינוכי של 5 שנים יוכל לשמש כדיין בבית דין לגיורים) יסלול דרך לרבנים חסרי כישורים וניסיון בתפוצות לקיים גיורים משלהם.
התוצאה כבר ידוע מראש. עוד ועוד גרים שתעודת הגיור שלהם לא שווה את הנייר עליו היא הודפסה.
אף אחת מאתנו לא היה רוצה לעבור את החוויה הזו – להשאיר מאחור את כל מה שמוכר לנו ולהתחיל חיים חדשים רק כדי להגיע למפח נפש. אסור לנו לאפשר פגיעה זו באלפי המתגיירים הבוחרים להצטרף לעמנו באמת ובתמים. אסור לפתוח את מערך הגיור לאנדרלמוסיה.
לאה אהרוני היא מנהלת פעילות בישראל של ארגון ״עם אחד״ הפועל לחיזוק הזהות היהודית והקשר בין ישראל לתפוצות.
