זה אולי הסיפור המטורף ביותר ששמעתם עליו עד כה. שלושה קצינים בכירים בצה"ל, מפקד פלוגה באחת מיחידות החי"ר, טייס קרב ונווט קרב, נכלאו על ידי הצבא הטורקי ושוחררו בזכות שחקן הכדורגל הישראלי חיים רביבו שאפילו לא ידע על המקרה.
הסיפור קרה לפני קרוב ל-20 שנה, אולם רק כעת הם החליטו לפרסמו לאור העובדה שרק לאחרונה הם השתחררו מצה"ל. שניים מהם, סא"ל (במיל') ודוקטורנט לארכיאולוגיה בהווה שי שמש, וסא"ל במיל' ויועץ אסטרטגי בהווה, הגיעו הבוקר (ו') לתוכניתה של נוה דרומי וסיפרו את הסיפור הבלתי יאומן הזה.
"בחודש מרץ 2002 יצאנו שלושה חברים, קצינים בחופשה, לעוד טיול אופנועים בחו"ל", מספר שי. "הפעם בטורקיה. שכרנו אופנועי שטח כבדים באנטליה (KLR650/ XT600), ורכבנו צפונה. בימים טיילנו ביערות, בהרים ובנהרות שמאפיינים את אותו חבל ארץ שהחליף לאורך ההיסטוריה ידיים יווניות וטורקיות. בלילות ישנו בשטח באוהל, גם שם עברנו חוויות שעוד יסופרו בעתיד".
"באחד מימי הטיול עברנו באאירדיר (Eğirdir Gölü), אגם מים מתוקים, מהגדולים בטורקיה. סביב לאגם פעילות צבאית ערה, מטוסי פנטום מתמרנים באוויר וכוחות יבשה מתאמנים בהרים סביב. העיר אאירדיר בדרומו של האגם מאופיינת בריבוי בסיסים צבאיים ומעליה על רכס ההר מתנוססת כתובת האבנים הגדולה ביותר שראיתי. כנראה פרויקט שאפתני של רס"ר יחידת הקומנדו הטורקי השוכנת בעיר, ודורות של טירונים אומללים: דגל טורקיה ענק ומתחתיו כיתוב בסגנון "אנחנו גיבורים ואמיצים" או משהו כזה".
"החלטנו לחקור את היערות סביב אותה כתובת ורכבנו מעלה מעלה. באותה תקופה עוד לא היה וויז וגוגל, אז התמצאנו בדרך באמצעים שהשתיקה יפה להם גם כיום. בשלב מסוים הגענו לסוג של שטח אימונים של הקומנדו, ובתוכו לש"ביה צבועה בגווני הסוואה ומתקני מכשולים. לא עמדנו בפיתוי ורכבנו פנימה לעשות חראקות, סיבובים וזינוקים".
1+עד שהגיעה ההסתבכות. "לאחר זמן מה הגיחה משאית מרצדס צבאית ירוקה ועצרה מולנו בחריקת בלמים. חיילים חמושים זינקו מהארגז ורס"ר משופם ירד מהקבינה. הקיפו אותנו, צעקו דברים לא ברורים בטורקית, החרימו לנו את הציוד (הספקנו להסליק כמה דברים…) והנחו אותנו לנסוע אחריהם. אחרי נסיעה קצרה הגענו לאחד מבסיסי הקומנדו בלב היער. שם החרימו את יתר הציוד והאופנועים והוכנסנו למעצר. אף אחד מהחיילים לא דיבר מילה באנגלית, אבל הבנו טוב מאוד מה הם רוצים מאיתנו בכל שלב".
במעצר היה לנו זמן להתחיל לדמיין כיצד נבלה את שארית חיינו בסרט 'אקספרס של חצות'. מבעד לצוהר יכלנו לראות חיילים מסתובבים בבסיס עם נשק ביד, חלקם בכלל בבגדים אזרחיים. ברקע נשמעו קולות ירי ממטווח סמוך. כעבור כמה שעות של חרדה הדלת נפתחה וחיילים שלפו אותנו החוצה. נלקחנו לתשאול במקום אחר במתחם. הגיע קצין שנראה שהוא מהבכירים במקום, אולי מפקד היחידה או משהו בסגנון. הוא לא ידע מילה באנגלית ונראה לו נורמלי שהוא מתשאל אותנו בטורקית ולא מבין מדוע אנחנו לא עונים. אחרי עוד עיכוב וצעקות מצאו בבסיס איזה חייל מגודל שמדבר קצת אנגלית והוא תרגם. הם התחילו את החקירה בכמה שאלות ישירות בנימה תקיפה – למה חדרנו לשטח שלהם? מה אנחנו מנסים לעשות? מה צילמנו? מה לקחנו? ענינו תשובות מיתממות וניסינו לשחק אותה הכי מטומטמים שיש".
ופתאום הגיעה הישועה משום מקום. "ואז שאל החייל המתורגמן מאיפה בכלל הגענו לטורקיה? ישראל, ענינו בחשש. העיניים של הקצין נפערו לרווחה. ישראל! ישראל! צעק כמה דברים בטורקית שלא הבנתי ואז ישראל! רביבו! רביבו! פנרבחצ'ה! ועוד כמה דברים בטורקית. פתאום הפנים שלו השתנו, התחיל לחייך, לשמוח, לצחקק. קם, לחץ לנו את הידיים, כמעט חיבק אותנו. נתן הוראה לשחרר אותנו מיידית, להחזיר לנו את כל הציוד וללוות אותנו בשיירה לכיוון העיר. וכך היה".
1+"לא שאלנו שאלות. רכבנו מהר החוצה, מלווים ברכבים צבאיים עד העיר, כשהגענו סימנו להם תודה ולהתראות ורק אז העזנו לעצור, לנשום לרווחה ולנסות להבין מה קרה כאן עכשיו. מסתבר ששחקן הכדורגל חיים רביבו שהיה אז בשיא הקריירה שיחק בקבוצת הכדורגל הטורקית פנרבחצ'ה, והוביל אותה לאליפות טורקיה. בין השאר אפילו ניצחו כמה קבוצות אירופאיות. שורה תחתונה הוא היה כוכב גדול בטורקיה ואותו קצין בכיר היה אוהד גדול של הקבוצה ושלו. ניצלנו".
הוא מסיים באפיזודה מעניינת ומספר כי "שנה אחר כך רביבו ערק לקבוצה היריבה גלאטסראיי, מזל שלא נפלנו לידיים של הקומנדו אז. הסיפור היה נגמר אחרת לגמרי".
