יועז הנדל הפציע לחיינו הפוליטיים כדמות שתביא עמה "משהו אחר". פוליטיקה נקייה, הגינות, ענייניות וניקיון כפיים. "אני גאה בהשקפת העולם שלי כימין ממלכתי, ליברלי, שנאבק למען ניקיון השירות הציבורי ומנהיגות עם דוגמה אישית", כתב בעמוד הפייסבוק שלו באחת ההזדמנויות, בדרך לעוד פק"ל קפה או פויקע.
אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד. מאז כניסתו למשרד התקשורת מקדם הנדל שורה של מינויי מקורבים ונפוטיזם שבעולם מקביל היו לפחות זוכים לכינוי שנויים במחלוקת.
ניגוד עניינים מהלך
בואו נתחיל במשרד התקשורת שבראשותו עומד השר הנדל. הנדל מינה לתפקיד מנכ"לית המשרד את לירן אבישר בן חורין. לירן היא רעייתו של איתי בן חורין, איש יחסי ציבור שניהל בין היתר את הקמפיינים של כחול לבן, הרשימה שבאמצעותה נכנס הנדל לראשונה לממשלה וקיבל את תיק התקשורת. מתוקף תפקידו, בן חורין, שותף במשרד בן חורין אלכסנדרוביץ', מעורב באופן עמוק ושיטתי בכל הנעשה בשוק התקשורת בישראל עד שקשה שלא לראות במינויה של רעייתו למנכ"לית המשרד פחות מאשר ניגוד עניינים מהלך.
ואכן, בהסדר ניגוד העניינים שנערך לה נכללה רשימה ארוכה של גופי שידור שבהם אסור לה לעסוק כמו קשת, רשת, חברות החדשות, התאגיד, ערוץ הכנסת, גלי צה"ל ועוד. הרושם המתקבל הוא שיותר קל לגבש רשימה של הנושאים שהיא יכולה לעסוק בהם מאשר אלו שמהם היא מנועה.
6+נניח שהכול מתנהל על פי חוק ושיש חומה סינית בין ניגודי העניינים הרבים שלה ובין עיסוקיה במשרד התקשורת. מדוע למנות למנכ"לית המשרד אדם כה נגוע שתחומי עיסוקו המותרים יהיו מצומצמים כל כך? האם השר אינו מעוניין במנכ"ל חופשי יותר שמסוגל לקדם מדיניות בלי לדרוך פעמיים ביום בשדה מוקשים? לשר הנדל פתרונים.
"המועצה לא אמורה להיות פוליטית"
נעבור לרשות השנייה. הרשות השנייה היא הגוף המפקח על גופי השידור הארציים שהוקמו במרוצת שנות ה-90 שאינם נכללים תחת רשות השידור (היום – תאגיד כאן). לרשות השנייה כפופים ערוצי הטלוויזיה המוכרים – קשת 12, רשת 13 וגם עכשיו 14 (מימיו כערוץ 20). בנוסף לכך כפופים אליה הערוצים הסקטוריאליים – ערוץ 9 הרוסי, ערוץ 24 (שנקרא בעבר ערוץ המוזיקה) והערוץ בשפה הערבית הַלָא TV. לצידם היא חולשת גם על כל תחנות הרדיו האזורי – רדיו תל אביב, רדיו דרום, 103 FM, רדיו ירושלים, רדיו קול חי, גלי ישראל ועוד רבים. למעשה, הרשות השנייה מפקחת על כל שידורי הרדיו בישראל, למעט שידורי גלי צה"ל ושידורי התאגיד (רשת ב', רשת ג', כאן תרבות וכאן מורשת).
6+איוש התפקידים ברשות השנייה הוא סוגיה מעוררת עניין. התפקיד הנחשק ביותר הוא כמובן מנכ"ל הרשות השנייה, תפקיד מרכזי ודרמטי בתחום הרגולציה על התקשורת המשודרת.
מלבד תפקיד זה פועלת ברשות השנייה מועצה ציבורית המונה 15 חברים. חברי המועצה מגיעים ממגוון תחומי העיסוק הרלוונטיים: בימאים, יוצרים, תסריטאים, שחקנים, עיתונאים, משפטנים ואנשי אקדמיה ורוח. הללו פועלים בהתנדבות ומשמשים כמעין כנסת של הרשות, כמייצגי האינטרס הציבורי אשר פועלים לצד הגופים הביצועיים שלה – המנכ"ל ועובדי הרשות בשכר.
למועצה חשיבות רבה, שכן היא גורם חשוב בעיצוב מדיניות הרשות, בקביעת תמהילי לוחות השידורים וחובת ההשקעה בהפקות מקור, פיקוח שוטף על הערוצים השונים, קביעת גבולות ותחומי שידור לרדיו האזורי ועוד. למרות שחברי המועצה משרתים בה למעשה בהתנדבות תמורת החזר הוצאות צנוע בלבד, מדובר בתפקיד נחשק מאוד. זאת מכיוון שהוא תפקיד בעל השפעה רבה על שוק התקשורת ועל השידורים.
6+מכיוון שכך, מינוי מועצת הרשות השנייה אמור להיות הליך מקצועי שנעשה על פי פרוטוקול נוקשה ומסודר מאוד. "מועצת הרשות השנייה באה לתת מענה לכל מיני סטנדרטים שהמחוקק חשב שהם חשובים בשידורי טלוויזיה ורדיו", אומר עו"ד אלעד מן, יו"ר עמותת 'הצלחה' שפועלת לחיזוק הרגולציה וטיובה. מן מסביר כי בין יתר תפקידיה הרשות עוסקת ב"היקף החדשות, אורך המהדורות, תוכני השידור, כמות הפרסומות, כמות התוכן שהם מחויבים להפיק וכן הלאה".
מבחינת הרכב המועצה מדובר בגוף שאמור להיות מקצועי למהדרין. "המועצה לא אמורה להיות פוליטית", מדגיש עו"ד מן. "מדובר במועצה סטטוטורית שההרכב שלה והתפקידים שצריך למלא בה נקבעו בחוק כדי שייתנו מענה לכל ההיבטים של המדיניות".
הרשימה של איוב קרא
נתי כהן כיהן כמנכ"ל משרד התקשורת תחת השר איוב קרא בין השנים 2020-2018. הוא מספר לערוץ 14 על האווירה שמלווה את כל העיסוק במועצה. "כשפתחנו במהלך הבנתי שיש כאן תהליך מאוד מאוד רגיש, מאוד מבעבע, יצרי אפילו", אומר כהן. אך יחד עם זאת, בסופו של דבר מדובר בהליך מבוקר מאוד וכמעט מהונדס: "השמות למועצה מגיעים מתוך גופים מקצועיים", מספר כהן. "כשהתחלנו את תהליך הרכבת המועצה התייעצנו עם 88 ארגונים מכל המגוון והקשת המקצועית במדינת ישראל". לדבריו, ישנה חשיבות גם לשיקולים של מגוון וייצוג: "צריך להיות שוויון בין גברים לנשים ויש ביטוי להרכב של מגזרים, דתות וכן הלאה. התהליך אינו פוליטי".
6+לאחר קבלת המלצות מגופים כגון איגודי הבמאים, הצלמים והיוצרים לצד גופים משפטיים ועמותות, מתחילה מלאכת הרכבת המועצה. "עליך להרכיב פאזל לפי כללי שוויון וייצוג מגזרי", מסביר כהן. "בהרכבת הרשימה בתקופת השר איוב קרא, אחרי ההיוועצות הראשונה מול הארגונים לא מצאנו מישהו מיוצאי אתיופיה. לנו זה היה חשוב מאוד, אז פנינו לכמה ארגונים מהעדה והצלחנו למצוא מועמדת מתאימה".
אם כן, המינויים למועצת הרשות השנייה הם מינויים מקצועיים ולא פוליטיים. המועמדים מתמיינים בתהליך ארוך ומתיש של בדיקות עומק, גילוי נאות וחשיפה אישית וציבורית.
כשבוחנים את רשימת המועמדים הקודמת מתקופתו של השר קרא ניתן להבחין בבירור כי המועמדים הם אנשי מקצוע בולטים בתחומם, ובוודאי שאין בהם מקורבים פוליטיים מובהקים, גם אם לחלקם יש עמדות רעיוניות הקרובות לעולמו של המחנה הלאומי.
המחיקה הגדולה
בשנת 2018 יצא שר התקשורת דאז איוב קרא בהליך מינוי למועצת הרשות. בסופו של הליך ארוך גיבש משרד התקשורת בהובלת המנכ"ל נתי כהן רשימת מועמדים שעברה את כל הליכי הסינון וגם את ועדת גילאור, הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות. הרשימה הייתה מוכנה לאישור הממשלה. "אלא שאז נכנסנו לסחרור פוליטי ולמערכות בחירות והמינויים הללו הוקפאו", מספר כהן.
6+במאי 2020 נכנס למשרד התקשורת השר יועז הנדל. הנדל החליט לגרוס את הרשימה ולהתחיל מההתחלה. הדבר עורר תמיהה רבה. "לגיטימי ששר חדש רוצה לבחון את הדברים בעצמו ולפתוח את הסוגיה מחדש", אומר נתי כהן. "יחד עם זאת, לאור העובדה שנעשה כאן תהליך מאוד מקצועי אני חושב שראוי לבחון את המועמדים שכבר נבחרו. השר היה יכול לבחון אותם ולראות אם הם ראויים ועומדים גם באמות המידה שלו כשר החדש. הרי האנשים הללו בסופו של דבר עברו תהליך מאוד מסודר, כולל את ועדת גילאור, ועמדו בכל הקריטריונים. אני חושב שלא היה צריך לבטל את התהליך הקודם".
גם עו"ד מן, שלא חשוד כאופוזיציה לממשלה הנוכחית, סבור כי התנהלותו של הנדל במקרה הזה מצריכה הסבר. "קשה לקבל את התוצאה של מחיקת כל ההיסטוריה של התהליך", אומר מן. "הדרך הנכונה להתנהל היא לא להתחיל את כל התהליך מחדש בכל פעם שמתחלף מישהו. יש להתחשב בעבודת המטה ובעבודה המקצועית שנעשתה ולחרוג ממנה רק כשיש סיבה טובה לכך או סמכות מיוחדת לעשות את זה".
לדבריו, גם אם מבחינה משפטית יש לשר סמכות שכזאת, "בנראות הציבורית כדאי שכאשר נעשים מהלכים כאלה הם לפחות יהיו מנומקים כלפי הציבור, שיהיה הסבר טוב למה שינוי הכיוון הזה נחוץ לטובת הציבור".
המובחרים של הנדל
אז את מי רוצה כל כך הנדל למנות למועצה הנחשקת עד שהוא מוכן לזרוק לפח את כל ההליך שעברו המתמודדים הקודמים? קודם כול ניסה הנדל למנות את עופר ברקוביץ' למנכ"ל מועצת הרשות השנייה. ברקוביץ', חבר מועצת עיריית ירושלים, היה מקום 13 ברשימת תקווה חדשה לכנסת. מינוי פוליטי למהדרין, שאכן נדחה על הסף.
6+הנדל גם גיבש רשימת מועמדים לאיוש הכיסאות במועצת הרשות השנייה, שהוגשה לאחרונה לאישור ועדת גילאור. הרשימה כוללת שורה ארוכה של שמות המקורבים למפלגתו הנוכחית של הנדל, מפלגת תקווה חדשה, ובהם דלית שטאובר, שהייתה מנכ"לית משרד החינוך בתקופה שבה גדעון סער היה השר; עדן ברטל, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת ונחשב למקורבו של סער; מיכל דגון, לשעבר המפיקה הראשית של התאגיד שנחשבת מקורבת ליועז הנדל, וד"ר דנה רביב, מרצה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל שיש לה קשרים קרובים עם סער.
רביב היא תומכת מובהקת של תקווה חדשה, ואף פרסמה במעריב טור תחת הכותרת "מסוגל להגיע לסוף: גדעון סער הוא פוליטיקאי שקורץ מחומר אחר לגמרי". ברשתות החברתיות היא מופיעה בתמונות עם הנדל ואחרים. שלא במפתיע, אחת הבודדות שכן נותרו מהרשימה הקודמת היא עינת דיין, רעייתו של דני דיין, מספר 13 בתקווה חדשה.
פרט למקורבי תקווה חדשה, ברשימה מופיעים מקורבים פוליטיים למפלגות אחרות בקואליציה, כמו למשל ציפי מנהיימר, יועצת פוליטית שעבדה בעבר עם אביגדור ליברמן, והעיתונאי מיקי רוזנטל – לשעבר חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה.
גורמים המעורבים בנעשה במועצת הרשות השנייה אומרים לערוץ 20 כי לאור הרשימות שהגיש הנדל לאישור הוועדה כל המהלך תמוה מאוד. "בשביל רשימה כזאת ביטלו את ההליך המקצועי שהתנהל כבר כמעט שלוש שנים?" שאל אחד מהם. "מילא הייתה כאן בשורה כלשהי, אבל השמות הללו מלמדים כי זה פשוט עוד מאותו דבר, ואולי אף גרוע יותר מההרכב שגובש בעבר". לדבריו, מדובר באכזבה עמוקה. "אחרי כל הדיבורים על שינוי, ניקיון כפיים והאינטרס הציבורי, הנדל מתגלה כפוליטיקאי רגיל שמחפש דבר אחד: שליטה".
"חוששים לדבר על הנושא"
ערכנו בדיקה בקרב רבים מהמועמדים שעברו את ההליך בימי השר קרא ונכנסו לרשימה שגנז השר הנדל. מהבדיקה התברר כי איש לא פנה אליהם בנושא. האם הם מעוניינים להמשיך בהליך? האם יש סיבה לשלול את מועמדותם? האם ניתן לראיין אותם ולפחות לשקול את המצב? איש במשרד התקשורת של הנדל לא טרח לבדוק או להתעניין. יתר על כן, מועמדים שניסו לבדוק בעצמם את הסטטוס שלהם ורצו בכל זאת לקדם את העניין נתקלו בחומה בצורה.
"פנו אליי בבקשה להצטרף למועצת הרשות השנייה כמי שעוסקת בקידום הפריפריות ומדיניות השלטון המקומי", מספרת לערוץ 14 ימית מלול-ינאי, אשת אקדמיה ופעילה חברתית ילידת קריית שמונה. את התוכנית הזאת היא רצתה לקדם גם בעולם התקשורת באמצעות מועצת הרשות השנייה. אולם לדבריה, מרגע שהנדל החליט לפתוח את המינויים מחדש, איש לא פנה אליה ולא יצר איתה קשר.
"אפילו את הידיעה על כך שיש ועדת איתור חדשה שמענו מהתקשורת", היא אומרת. "רק לאחר מכן קיבלנו מכתב שנוסח באופן כללי. לא היה בו נימוק ענייני למה יוצאים לוועדת איתור חדשה. אני פניתי פעמיים, גם לשר וגם למשרד ולצוות המקצועי וליועמ"ש, וביקשתי לקבוע פגישה או לכל הפחות לקבל נימוק ענייני למה המינוי שלנו נופל. אבל לצערי עד לרגע זה לא קיבלתי שום תשובה, לא מהשר ולא מהצוות המקצועי".
6+בצר לה פנתה מלול-ינאי אל השר בטלפון האישי, אבל גם שם נתקלה באטימות: "הוא ענה לי בצורה מאוד לא ראויה. בשורה התחתונה לא קיבלתי מענה. ראוי שכאשר משרד ממשלתי מקבל פנייה ממועמדים שעברו את כל ההליך התקין כולל ועדת גילאור במשך שלוש שנים, שלפחות יתייחסו אל הפנייה. אני ציפיתי ליותר ענייניות ומקצועיות. אני מאוד מאוכזבת מהשר הנדל. לא ציפיתי להתייחסות כזאת, בטח לא מאיש צבא שמגיע מעולם של חינוך. לא ציפיתי ממנו לקחת מנדט של הליך ציבורי שנעשה כאן בצורה ישרה והוגנת ולהתעלם מהכול".
ינאי-מלול מרגישה שנפער כאן קו שבר עמוק יותר. "זה חלק מקלקול של ההליך הציבורי. זו התחושה של רבים מהאנשים שהיו איתי בתהליך הזה. רבים מהם לא רוצים לדבר מטעמים מובנים ואני מכבדת את זה, אבל האמת צריכה להיאמר. רוב האנשים בוועדה לא רוצים כבר לשמוע מהם. נמאס. גם מעבירים אותנו ויה דולורוזה של כל התהליך, ואז גם מזיזים אותנו הצידה וגם לא טורחים להודיע לנו שזה לא קורה בסוף. רובם הרימו ידיים ואמרו לי שהם לא רוצים עוד לשמוע על מועצת הרשות השנייה".
היא קובלת על כך שהתקשורת אינה מדווחת די הצורך על מה שמתרחש במשרד התקשורת. "נראה שיש ממש חשש לעסוק בנושא הזה", היא מסבירה. "עיתונאים לא רוצים לגעת בזה. חוששים לדבר על הנושא, להעלות אותו. במהלך התקופה הזאת פנו אליי ואל חברים אחרים בוועדה עיתונאים רבים, אבל בפועל כמעט לא ראיתי שהיה לזה ביטוי בתקשורת. או שזה לא מעניין את הציבור או שמישהו לא רוצה לעסוק בזה, אין אפשרות אחרת. את המסקנות תסיקו לבד".
