ביום רביעי האחרון נערך בבסיס חצרים מסדר כנפיים – שהוא אחד מהאירועים היוקרתיים בישראל. האירוע הנוצץ הזה שודר בכל ערוצי התקשורת, כלשמעשה לא מדובר באירוע חריג, משום ששניים כאלה נערכים מדי שנה וזוכים לסיקור דומה המגיע אלינו בדמות טייס צעיר המתראיין עם קסדה ומשקפי טייס המסתירים את הפנים.
גם הפעם האירוע הגיע לכותרות, אבל לא בגלל בניהם של הח"כים שסיימו את הקורס המפרך, וגם לא בגלל סגן ג' או סגן ו', "הצעירה מהפריפריה שסיימה כנגד כל הסיכויים" ו"החיילת הבודדת שויתרה על הכל". מי שקיבל את תשומת הלב הפעם הוא דווקא הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי.
בנאומו, שצפוי היה להיות גנרי ומשמים בדבר "יכולתו של צה"ל להגיב לכל אירוע ובכל נקודה בעולם" עם מספר אזכורים אקטואליים על תקיפה באיראן, נגע כוכבי בנקודה רגישה וחשובה. בצדק ובתעוזה מסויימים ניפץ כוכבי את יוקרתה של "בועת ההייטק הצה"לי" והחזיר את הצבא לפרופורציות. הטובים – הם קודם כל הלוחמים".
"בהרצליה מוצב בימים אלו שלט ענק וכתוב עליו – 'הטובים לסייבר'", סיפר כוכבי ומיהר להוסיף כי זו "טעות חמורה".
"מי צועד בטור החרישי ולוכד את הרוצחים בלב כפר פלסטיני – הלוחמים. מי פרוש לאורך הגבולות ומסכל חדירות – הלוחמים. מי חוצה שבוע אחר שבוע את גבולות המדינה וטס לתקוף אמצעי לחימה – הלוחמים. המסר המגולם בשלט עמוק יותר מכפי שהוא עשוי להיראות, והוא משקף אובדן ערך ופגיעה בערכים אצל חלק מהאוכלוסייה. המסר נאמר לפעמים בהומור, לפעמים בציניות ולפעמים במעשים, והוא מחלחל ומחליש את יסודות החברה וסדר העדיפויות הדרוש לה. הטובים הם קודם כל הלוחמים.
לסייבר יש פוטנציאל רב, והוא כנראה מכניס כסף רב, והאנשים שהולכים לשם מוכשרים, אבל הטובים – נמדדים בראש ובראשונה בנכונות שלהם בלתרום למדינה, הטובים נמדדים בנכונות שלהם לסכן את חייהם כדי להגן על אנשים אחרים" אמר כוכבי לקול תשואות ההמונים. והתשואות הגיעו לו, אבל אי אפשר להתעלם מהאירוניה שבדברים לאור התפאורה בה נישא נאום זה.
מסדר הכנפיים הוא אחד מהטקסים המוגזמים בישראל, הוא – וה"שואו" סביבו. פעמיים בשנה עומדים על הרחבה קרוב ל-40 צעירים באמת מוצלחים, אי אפשר לקחת את זה מהם, אבל בדומה לאנשי הסייבר – גם הם יצאו מהצבא עם מקצוע נוצץ ויוקרתי, תואר ראשון ושני וגם הם ברובם הגיעו עם קב"א לא רעה בכלל. בשונה מאנשי החי"ר – המגע שלהם עם האוייב שואף לאפס. אז כן, אני יודע מה תגידו לי: הם עושים אלפי פעילויות בשנה שאיש לא יודע עליהן ושומרים על ביטחונה של המדינה יומיום. הכל נכון. אבל בשונה מלוחם ממוצע, מתי בפעם האחרונה טייס קרב הסתכל למחבל בלבן של העיניים? מתי בפעם האחרונה טייס קרב קיבל בלוק בראש בעיצומו של מעצר בכפר ערבי עוין? ובכלל, מתי בפעם האחרונה נהרג או אפילו נפצע טייס בפעילות מבצעית?
אז למה למען השם הם זכאים לטקס יוקרתי כל כך? בגלל תקופת ההכשרה המפרכת? גם חיילי הסיירות עוברים תקופת הכשרה קשה. בגלל היוקרה שחיל האוויר מקנה לצה"ל? אגף המודיעין מקנה לו לא פחות. אז איך למען השם הגענו למצב שבו מסדר כנפיים הפך לטקס הכי יוקרתי בצה"ל?
אז כן, אומר זאת ולא אבוש – מסדר כנפיים פשוט לא עושה לי את זה. הוא אפילו די מביך אותי. 40 חיילים שנלחמו בשביל להגיע לתפקיד הספציפי הזה זוכים לתהילת עולם. חבריהם שמשרתים בחטיבות החי"ר לעיתים בעל כורחם – מקבלים מסע כומתה עלוב ופריסת שחרור. 40 טייסות וטייסים שיוצאים לשדה הקרב כשהם מוגנים במערכות שעלותן עשרות מיליוני שקלים זוכים לטקס בהשתתפות בכירי המדינה והצבא. חבריהם שמשרתים ביחידות החי"ר יוצאים למחסומים, לפילבוקסים ולמעצרים בכפרים, בחום בקור ובגשם, מסתכלים למחבלים בלבן של העיניים ומוגנים באפוד קרמי עלוב – זוכים לאירוע שבמקרה הטוב משתתפות בו המשפחות. הרמטכ"ל? בדרך כלל גם אלוף הפיקוד לא ישתתף.
אז כן, הדברים שכוכבי אמר הם חשובים וצריכים היו להאמר. העיתוי בו הם נאמרו – בטקס המיותר והמגוחך בראוותנותו – קצת מעיבים על המסר.
