בשנות החמישים ערך ד"ר קורט ריצ'טר (Dr. Curt Richter) ניסוי בחולדות. הוא בדק כמה זמן חולדות יכולות להחזיק מעמד ולא לטבוע כשהן נמצאות בתוך מיכל מים מזכוכית המלא עד חציו. הממצאים הראו שכעבור 15 דקות החולדות נכנעו וטבעו. לאחר מכן, ד"ר קורט ביצע ניסוי המשך, ובו שוב הניח את החולדות במכלי המים, אך הפעם – זמן קצר לפני שהן טבעו הוא הציל אותן, ייבש אותן, נתן להן לנוח מספר דקות, ושוב החזירן למיכל. המחשבה הייתה שהפעם החולדות יחזיקו מעמד פחות זמן בתוך המים, שכן הן כבר התעייפו מהפעם הקודמת.
להפתעת כולם, החולדות החזיקו מעמד – לא רק שלא פחות, אלא אף יותר. כמה יותר? תנסו לנחש… חמש דקות יותר? עשר? שעה? הן החזיקו מעמד 60 שעות יותר (יומיים וחצי). עצם המחשבה שיש סיכוי שמישהו יציל אותן, ושגורלן לא בהכרח נגזר, דחף אותן להמשיך ולהילחם.
מובן שהניסוי הינו אכזרי, ולא היה ראוי לבצעו לדעתי, אך אם הוא כבר נעשה, הבה נלמד ממנו את כוחה של התקווה.
בפרשה של השבוע, כאשר יוסף שולח להביא את יעקב אביו ואת שאר המשפחה למצרים, הוא שולח לו עגלות. מדוע? מסביר "השם משמואל" שעגלות נקראות "עגלות" על שם הגלגל שלהן שהוא "עגול", וזה מה שרצה יוסף להגיד לאביו – כמו שהגלגל העגול וכל ירידה הופכת בסופה לעליה, כך אבא, אל תפחד, בסופו של דבר גם הירידה מצרימה כעת תהיה סיבה לעליה גדולה יותר.
גם עבורנו, אם אתם נמצאים בתקופה ירודה משהו, אל תאבדו תקווה. בסוף כל ירידה תבוא העלייה. ואם קולות של ייאוש עולים מהעבר, תפנו אותם לתיבת התא הקולי. תאמינו לי, אין להם משהו חדש לספר.
שנזכה לא לאבד תקווה אף פעם, ולאחר שהתקופה המאתגרת תחלוף – נסתכל אחורה ונגיד "ברוך השם עשינו את זה". שלכם, יצחק פנגר.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
