מפעם לפעם אנו שומעים על השימוש במינוח 'קו-אדום נחצה' בנוגע לבעיות של משילות בארצנו. בשבוע האחרון היה זה אירוע הירי בביה"ח סורוקה שעלה לכותרות.
בטקסט שפרסם, מתייחס יהורם גאון לנושא ומציין כי לדעתו בעיית כוח האדם עלינו נהוג לדבר בהקשר זה, איננה המוקד בו צריך להתחולל השינוי.
כך כתב יהורם גאון:
"קו אדום" הוא ביטוי לתיאורו של גבול שאין לחצותו, ולכן חצִייתו מצריכה נקיטה של צעדי חירום לתיקון המצב. הביטוי משמש כמובן כמטפורה. מישהו סָפַר פעם, כמה פעמים חצינו את הקו האדום האומלל הזה אצלנו, עד שהפך אדום זולג רק מהשימוש התדיר בו. בערים המעורבות חצינו קו אדום, במגרשי הכדורגל חצינו קו אדום, בבתי החולים חצינו קו אדום, בהתעללות בזקנים חסרי ישע, חצינו קו אדום
עם הקללות והבוטות הבלתי נסבלת בבית המחוקקים חצינו קו אדום, הרשימה עוד ארוכה ואני כבר לא יודע למען האמת אם נותר בחיי היום יום שלנו משהו לפליטה מן הקו האדום הזה. הקו שחדל מזמן להיות רק קו, והפך לשברים וזעזועים טקטוניים מתחת לאדמה עליה אנו דורכים.
כל אימת שקורה משהו כמו בסורוקה או במאיר, כל אימת שיש עוד רצח של נקמת דם ומישהו שעבר בטעות שילם בחייו, כל פעם שאישה נרצחת, או שורפים מתבן או רפת על פרותיה בשביל דמי חסות, כל פעם כזאת אומרים אצלנו שני דברים "נחצה קו אדום" ו"חסר כוח אדם"! עוד שוטרים היו פותרים את הבעיה! תחנת משטרה בכל חדר מיון תפתור את הבעיה, עוד שוטרים בכפרים בערים במוקדי חיכוך. אז לא שזה לא נכון, זה נכון, אבל זו לא הסיבה היחידה, שחסר כוח אדם, אלא זו בעיקר המשואה העגומה שבה דמוי השוטר הירא לפגוע בפושע הנתעב פן יבולע לו, למול הפושע התוקף שיודע בדיוק ממה השוטר ירא.
זעם בדרום: כל העצורים מהקטטה האלימה בסורוקה שוחררו
זה כוח ההרתעה שנמוג עם פחדיו של השוטר לעמוד לדין אם הקדים וירה בטרם נורה. ראיתם פעם שוטר בניו יורק? בדרך כלל הוא לבד, לעיתים הם שניים, אבל גם אחד מספיק מפחיד שלא תרצה שייתן בך אפילו מבט. שוטר בניו-יורק זה מן זחל'ם מהלך חמוש בנשק. לכן בניו יורק יודעים שעם שוטר לא מתווכחים פשוט לא כדאי.
להבדיל, אני זוכר את "חיים דהאן" שהיה איש מאוד חזק עם ממדים של ארון בגדים גדול, ועם היסטוריה של מתחכך ידוע עם רשויות החוק, הוא עמד פעם ליד השעון ביפו, לבדו עם כיסא מאיים ביד (וזו עדות ראיה שלי מן האירוע). ניידות משטרה הקיפו אותו מכל הצדדים כשמאחוריהם קהל רב, ואני זוכר שהחלו מדברים אליו דרך מֶגפונים ואומרים לו "חיים בלי רעש" "בלי מהומות עזוב את הכיסא ובא אלינו בטובות".
אף אחד לא העז לגשת, כן אני יודע שאני מדבר על דמות לא במיוחד גיבורת תרבות, אבל אני מדבר על התדמית על כוח ההרתעה, על מישהו שפחדו ממנו, שהורתעו מדמותו, על מישהו שפחדו לגשת אליו כי ידעו שאיתו אין חכמות שהוא חזק ואלים, ולכן יראו מתגובותיו, והוא היה לבד! כן לבד! רק עם תדמית ושם של איש חזק ואלים.
סליחה על הדוגמא מהצד השני של המתרס, אבל כך מובן יותר שהבעיה אינה רק כמות, שלא צריך הרבה שוטרים אפשר בהחלט עם המספר הקיים, רק צריך שיהיה להם גיבוי ושיפחדו מהם שיפחדו מתגובתם, מנחת זרועם ושמסוכן יהיה להעמיד אותם בנסיון. עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר; וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל.
