ועידת האו"ם בנושא משבר האקלים שהתקיימה בשבוע האחרון הביאה מנהיגים רבים בעולם להתייחב על כך שעד שנת 2050 מדינתן לא תפלוט יותר גזי חממה. ההחלטות שהתקבלות, שלא ברור אם הינן ניתנות לביצוע, עוררו ביקורת ברשתות ונטען כי הן חלולות מתוכן.
בטקסט מיוחד שפירסם, התייחס יהורם גאון לתחושותיו בנושא הועידה וציין: "חשבתי איך העולם המטורף הזה שאיש לא יודע בו מה יהיה מחר, עולם שלא יכול להתחייב על מה יהיה ומה יקרה בו בשבוע הבא, איך בנאומים חוצבי פיח, מתחייבים מנהיגיו באולמות פאר ממוזגים, לבושים יפה ומחויטים, שעד 2050 יהיה עולם אחר, כשבאותה שעה מליוני רעבים בכל היבשות שומעים בוכים ומחייכים למשמע הדברים".
הטקסט המלא שכתב יהורם גאון:
חשוב להזכיר שהמדינות המזהמות ביותר בעולם כמו סין ורוסיה, לא הגיעו בכלל לצעוק "אס-או-אס" מסוף העולם ועד סופו כמו אחיותיהן המזהמות פחות שבאו במרוצה לוועידת האקלים שבגלזגו. באו כדי לזעוק שזו הזדמנות אחרונה לעולם, רגע קריטי וגורלי ושעל מנהיגי מדינות העולם המתועשות, שאחראיות למירב הפליטות להבין שאי אפשר יותר לחכות, ושצריך לחוקק חוק מחייב שלא להגדיל את פליטות גזי החממה, ולצמצם אותן כדי להגיע לאיפוס ב-2050.
כשהכריזו שם על שנת היעד חשבתי איך העולם המטורף הזה שאיש לא יודע בו מה יהיה מחר, עולם שלא יכול להתחייב על מה יהיה ומה יקרה בו בשבוע הבא, איך בנאומים חוצבי פיח, מתחייבים מנהיגיו באולמות פאר ממוזגים, לבושים יפה ומחויטים, שעד 2050 יהיה עולם אחר, כשבאותה שעה מליוני רעבים בכל היבשות שומעים בוכים ומחייכים למשמע הדברים.
בעולם של היום המציאות מורכבת וכל מדינה יש לה צרכים משלה ובעיות משלה שלא בהכרח יתאימו למדינה אחרת, בוודאי לא יתאימו להחלטות החשובות באותו מפגש של תמונות למזכרת.
על הניכור והמרחק בין המילים הגדולות והגבוהות והבלתי מחייבות, בדבר ערפיח עולמי וגזים רעילים ועולם ירוק מיוחל – תעיד העובדה שאיש לא חשב שם על "רמפה" קטנה שאפשר לבנות עם כמה מוטות ומסמרים בשיפוע, שתקל על תנועתה של שרה שבאה על כסא גלגלים. הנה כי כן, חשבו שם בוועידה על טקסטים בגובה השמים ולא חשבו על הנגשה לְנכה על פני האדמה.
וזה בדיוק הסיפור שבעיר חלם היה גשר עץ שבמשך הזמן הלך ובלה והקרשים אשר היו מסודרים לכל אורכו החלו מתנדנדים, יום אחד טיפס ילד על הגשר דרך על אחד הקרשים המתנדנדים, מעד וקיבל מכה בברך, ביום אחר סבל עם שק קמח כבד על גבו טיפס על הגשר איבד את שיווי משקלו, שמט את השק וכל הקמח אבד. ביום אחר סוחר עשיר ורב פעלים רכוב היה על סוסו האציל, כשלפתע דרך סוסו על אחד הקרשים הסוררים, הסוס נבהל החל משתולל והשליך אותו מעל גבו הישר אל תוך הנהר ורק בנס לא טבע.
זעקו החלמאים שחייבים למצוא פתרון לבעיה אחת ולתמיד ויפה שעה אחת קודם!!! התכנסה מועצת חכמי חלם לטכס עצה. במשך עשרה ימים ועשרה לילות לא פסקו מלהתווכח עד שלבסוף הגיעו לכלל הסכמה. הפתרון היה שהקימו בסמוך לגשר בית חולים מפואר משוכלל מאין כמוהו ומאז בכל פעם שמישהו נפצע בטפסו על הגשר הרעוע צוות אחים מיומן חש לעזרתו ומביא אותו במהירות הבזק אל בית החולים שם הוא מקבל טיפול משובח שבמשובחים וככל שהזמן חלף ושיעור הנפגעים מהגשר עלה, ראו בכך החלמאים הוכחה לנחיצותו הרבה של בית החולים ומתן משנה תוקף להחלטתם הנבונה של החכמים בחלם.
