חג הסיגד: עכשיו ומימי קדם – קצת אחדות לא תזיק
מימי קדם וכבכל שנה בכ"ט בחשוון, חמישים ימים מהכיפורים, יציינו יהודי אתיופיה את חג הסיגד והצום שחל היום (ה'). האם זו הזדמנות טובה לזכות במעט אחדות, קהילתיות ולכידות שאנו כמהים להן לאחרונה?
החג יעמוד הפעם בסימן סמלי מיוחד. לאחר שנת הפסקה שבה ציינו אותו בהפרדה – איש, איש מביתו, נסגור מעגל ונשוב יחדיו כמדי סיגד לירושלים. בדיוק בשנה הנוכחית בה אנו מציינים שלושה עשורים לסיפור העלייה ההירואי במבצע שלמה, נעלה בחמישי לטיילת שרובר בארמון הנציב המשקיפה להר הבית ונזכה לציין מחדש את החג בירוסלם, מקור כיסופינו וכמיהתנו שכה ציפינו לה. כך נתפלל גם לקיומה וביסוסה של בירתנו הנצחית, בתקווה שהגלות שהסתיימה תהיה האחרונה.
חג הסיגד מלשון סגידה, השתטחות בפני האל, הינו יום צום ובקשת סליחה. קהילת יהודי אתיופיה, "ביתא-ישראל", מבטאת את כמיהתה להתגבש במימוש כיסופיה שמלווים במשך הדורות – לעלות לציון ושם להתאחד עם שאר העם. באתיופיה נהגה הקהילה לעלות יחד להר גבוה ולהתפלל לשלום ציון וירושלים. בכך אזכרו את מעמד הר סיני, כשמשה עלה לקבל את תורת ישראל כדי לשוב ולחדש מדי שנה את הברית בין ה' לעמו ישראל, כפי שעשו עזרא ונחמיה בעקבות השיבה לציון מגלות בבל.
עוד מימי הילדות באתיופיה, לא אשכח כיצד חיכינו במשך השנה בכיליון עיניים לחג. בהתקרבו, הוריי קנו עבורנו בגדים חדשים והכינו את כל צרכי החג והמאכלים המיוחדים לארוחה המפסקת ולסעודות ימי החג בתום הצום. ביום עצמו, התאספנו קהילות "ביתא-ישראל" מרחבי אתיופיה לחגוג יחד ולצום, כדי להיטהר לקראת התפילה ההמונית לאחדות ישראל. לאחר התאספות ההמונים, לבושים כולם לבן, עלינו בתהלוכה אדירה. הקייסים, מנהיגינו הרוחניים, הובילו ונשאו בידיהם בדרכם לפסגה את ספר התורה, האוּרִית. מראה תהלוכת ההמונים בלבן, על רקע ההר הירוק והמיוער, הרהיב ביופיו ובעוצמת חגיגיותו. כשהקייסים הגיעו לפסגה, הם כיוונו את הקהל הגדול שהורכב ממבוגרים, נשים, גברים, ילדים וטף, בתפילה לכיוון ירושלים. בסיומה, הקהל ירד בהובלתם לכיוון בית הכנסת המקומי – אמבובר, כדי להחזיר את האוּרִית. הירידה לוותה בצהלה ובשירה ובמופעי שירים וריקודים, וכתלמידה צעירה הופעתי עם חבריי בפני החוגגים. החג הסתיים בתפילה מסכמת ובברכת הקייסים לקהל וסעודה קהילתית גדולה.
ברבות השנים לאחר העלייה, קהילתנו ממשיכה לחגוג בטקס ממלכתי, ססגוני ומרגש שמתקיים בנוכחות המונים, בני הקהילה ומחוצה לה, ובטרום הקורונה גם תיירים. כולם נפעמים מהאירוע המרהיב, כשברקע נשקף הר המוריה שעליו ניצב בעבר בית המקדש. וגם כיום, בני הקהילה לבושים בבגדים לבנים מסורתיים והקייסים קוראים מהאוּרִית.
היום המיוחד מהווה במשך שנים כמוקד לגיבוש הזהות הדתית, הרוחנית והקהילתית של יהודי אתיופיה כחלק מהעם. כפי שנהגו אבותינו במשך הדורות בחג, אנחנו מכוונים גם למשמעויות הנוספות ומעלים על נס את חידוש הברית, ובעיקר נזכרים שמה שקורה כאן ועכשיו אינו המובן מאליו.
מצד אחד שימור המסורת. אולי נראה כי מסענו הארוך מאחור, חתום וגמור. אך אנו רק בעיצומו, עוסקים מדי יום בהנחלת סיפורנו ההיסטורי הכביר שרחוק מלהגיע לסיומו. כך מסיגד לסיגד, לאזרחי ישראל נגלה ומתנחל בלבבות יותר ויותר סיפור המורשת והחזון המופלאים שלנו.
ומהצד שני, בזכות הדורות הצעירים אנו נפתחים ומעניקים לחג ולסיפורינו משמעות עכשווית תוך לימוד, העמקה והנחלה לכלל החברה. בנינו המוכשרים זוכים לביטוי והכרה שהולכים וגוברים במרכז הבמה הישראלית אם בתרבות ויצירה, חינוך וחברה, אקדמיה, חקר היסטורי, טכנולוגיה ומדע, כלכלה ותעשייה, ניהול בכיר ויזמות, פוליטיקה, ספורט, קולינריה ועוד.
אך הסיגד למעשה איננו סיפור השייך רק לנו, הקהילה האתיופית. בראש ובראשונה, הוא רלוונטי מתמיד לכלל החברה הישראלית. ביום זה עלינו להדגיש ולהעדיף תמיד את המאחד על פני המפריד ואת ההידברות על פני האלימות, ולקרוא לכולם לאימוץ רוח החג של אחדות וחיבור. להוות דוגמא לדור הצעיר שלמרות הקשיים אנו עדיין עם אחד, וכך להוציא מירושלים מסרי אחדות ותקווה לעתיד טוב יותר.
לו רק נשכיל להתבונן על התקופה בהקשר לערבות הדדית בעם ובחלקיו השונים והמגוונים, נתעלה מעל לקשיי הרגע. אם רק ניזכר כיצד בכל דור ודור הצלחנו להתגבר מעל לאסונות ולשמור עלינו כחברה, נוכל להבין את עוצמת המועד עבור כולנו. יום המהווה סמל לתקווה ואחדות לאורך הדורות, ושעודנו מצפן לחשבון נפש והרהור במשמעויות הדתית והחברתית, אדם מול עצמו או קולקטיב כקהילה. איש ואיש בדרכו ואמונתו האישיים, למען שלום ציון ואחדות ישראל ברבדיה השונים והמגוונים.
זוהי תזכורת לכולנו שכוחנו באחדותנו ובאחריות של כל אחד מאיתנו לעצמו, למשפחתו, לקהילה ולחברה הישראלית כולה. שם באתיופיה, והיום כאן בירושלים ובקרב כל ישראל.
ד"ר שמחה גתהון היא יו"ר "התאגיד הממלכתי – המרכז למורשת יהדות אתיופיה" שעומד מאחורי העצרת המרכזית לחג הסיגד.
